החיים לא משהו – עונה 2 – פרק 20
נכנסתי, איך שהוא הגעתי למקום הזה שכולם יושבים ומסתכלים על המגרש, אין לי מושג איך קוראים לזה…
ראיתי מישהו בועט את הכדור לשער וצועק ״גוווללללללללל!!!״ ועושה כמה סלטות, כל כך נדב, חשבתי לעצמי, זה כל כל מתאים לו! ירדתי עד לדשא, הוא בעט שוב את הכדור לשער וצעק, מכתי לו כפיים, הוא הסתובב אליי….
"איך ידעת שאני פה?" הוא שאל לאחר כמה דקות של שוק, כנאה שהוא מה אני עושה פה… "אני יודעת שיש לך 2 אהבות בחיים, הראשונה זאת כדורגל, הפועל תל אביב והשנייה זאת אני" אמרתי כשאני מתקרבת עליו…
נקודת המבט של נדב:
"איך ידעת שאני פה?" שאלתי אותה אחרי כמה דקות שלא הבנתי עם אני מגמיין או לא, "אני יודעת שיש לך 2 אהבות בחיים, הראשונה זאת כדורגל, הפועל תל אביב והשנייה זאת אני" אמרה, החלק השני של המשפט צבט לי בלב 'והשנייה זאת אני' ולחשוב שעוד מעט אחת מהאהבות שלי לא תיהיה איתי, יצאתי מהמגרש, כשניל אחרי, נכנסתי למונית שעמדה שם, התיישבתי מאחורי הנהג, "לאן?" שאל הנהג
נקודת המבט של ניל:
אני: "לפנימית הדס" עניתי לו ורק עכשיו שמתי לב שזה אותו נהג…. הוא חיכה לי הוא מה?
אני: "למה חיכית לי?" שאלתי
בר: "כי אני לא מוכן לאבד אותך" טוב מה??
אני: "יש לי חבר כמו שאמרתי לך והוא כרגע באוטו" אמרתי לו
בר: "אהה הוא, איך קוראים לך?" שאל את נדב
אני: "נדב כחלון" עניתי במקומו
בר: "אהה כאילו אין לו פה, הוא לא יודע לדבר?" אמר ונדב תקע לו בעיטה בכיסא כשהוא אומר "זה לא יודע לדבר? בן זונה", זה גרם לבר לסטות קצת מהמסלול, הינו כבר בכניסה לעיר.
אני: "תוריד אותנו כאן" אמרתי לו
בר: "בשמחה" אמר ועצר את האוטו, שילמתי לו ויצאתי עם נדב
אני: "בוא" אמרתי והלכנו לפנימיה ברגל..
הגנו לפנימיה אחרי משהו כמו רבע שעה הליכה בלי דיבורים, ניסיתי להבין מה עובר על נדב מבלי הצלחה, מה יש לו? הגענו לקומה של החדרים, הוא פתח את החדר שלו, נכנס לחדר שלו וסגר את הדלת, מבלי להגיד כלום, עכשיו אני ממש דואגת!
נכנסתי לחדר שלי, נשכבתי על המיטה, אולי צריך לתת לו קצת זמן לבד? שאלתי את עצמי, היה לי טלפון, 'זאת שאת סוגדת לה', מה? מי זאת?
אני: "היוש"
אור: "מה קורה למה לא באת היום?" שמעתי את הקול של אור, מתאים לה לכתוב את זה….
אני: "סתם לא הרגשתי טוב, אבל עכשיו אני מרגישה ממש טוב" שיקרתי, אני לא רוצה שהן ידעו את מצב של נדב, לפני שאני יודעת….
אור: "אז את באה אליי? ספיר ענבר ואופיר פה" אמרה וכבר יצאתי מהחדר שלי
אני: "בדרך" אמרתי וניתקתי, דפקתי על דלת חדרה
ספיר: "אני פותחת!!!" שמעתי את ספיר צועקת, היא פתחה לי את הדלת
ספיר: "היי מאמי" אמרה ונתנה לי חיבוק, נכנסתי לחדר, נתתי לכל אחד חיבוק והתיישבתי על המיטה של אור.
אני: "תקשיבו אתמול הייתי בבית של חברה שלי, כל החברים שלי מהבצפר הקודם היו שם" אמרתי
ענבר: "דיי באמת? איך היה?"
אני: "סבבה, האקס שלי היה בשוק" צחקתי
אופיר: "ולמה לא סיפרת לנו עליו"
אני: "כי לא שאלתם" אמרתי וצחקתי
אור: "אז עכשיו אנחנו שואלות"
אני: "שיער שחור, עניים ירוקות, גובוהה, שרירים, קוביות…" תיארתי להם בקצרה
ענבר: "אז למה נפרדתם?" שאלה וצחקתי
אופיר: "רגע הוא ערס?"
אני: "לא ונפרדנו כי לא הסתדרנו, הוא בגד בי פעמיים" הן היו בשוק
אני: "כן החיים שלי לא משהו…" אמרתי להן
אור: "היו לך עוד חברים?"
אני: "כן, היה עוד אחד, שיער שחור, עניים חוממות/ דבש, מושלמות, שרירים וקוביות" אמרתי וצחקתי
ענבר: "אז למה נפרדתם?" שאלה עוד פעם
אני: "כי הוא ברח לי" אמרתי כשאני צוחקת, לא יודעת מה נסגר איתי היום, כנראה לא יכולתי לעמוד יותר ברצינות של נדב….
"מה????" צעקו ביחד
אני: "כן כן, יום אחד הוא נעלם לי, ואז באיזה שהוא יום הוא חזר והסביר לי שהוא ברח כי האימו עליו שיספרו את הסוד שלו"
אור: "איזה סוד?"
אני: "שהוא היה בכלא"
"מה????" הן צעקו שוב שיחד
אני: "כן הוא היה בכלא, אבל הוא לא היה צריך להיות שם…"
ספיר: "רגע רגע רגע, היה לך חבר, יום אחד הוא ברח לך, ואז הוא חזר ואמר לך שהוא ברח רק בגלל שאמו עליו שיספרו את הסוד שהוא היה בכלא?"
אני: "כן"
אופיר: "רגע איך את יודעת את הסוד?"
אני: "כי אחרי זה אימו עליו שוב שאם הוא חא יהיה חבר של איזה אחת היא תספר את הסוד שלו"
ענבר: "אבל בוא אהב אותה?"
אני: "לא הוא אהב אותי"
ספיר: "יווואאאא"
אני: "בסוף הוא נפרד מהילדה הזאת והיא גילתה לכולם את הסוד"
אור: "אימאל'הההה איזה חיים" צחקתי
אני: "יאלללה בואו לאכול" אמרתי וירדנו לאכול, ישבנו בשולחן הקבוע שלו, אכלתי מהר, "טוב ביי בנות, אני חייבת לעוף לנדב" אמרתי להן
ספיר: "ביי יפה"
ענבר: "ביי"
אני: "בייי" אמרתי והלכתי לקחת קופסה עם כמה שניצלים ואורז, עליתי עם הקופסא לחדר של נדב, בטח הוא לא אכל כל היום, חשבתי לעצמי, דפקתי על הדלת,
נדב: "מי זה?" שאל
אני: "אני" אמרתי
נדב: "עזבי אותי" מה יש לו?
אני: "הבאתי לך ארוחת ערב" אמרתי
נדב: "לא רעב"
אני: "אתה חייב"
נדב: "כנסי" אמר, כנראה הוא הבין שאין מצב שאני מותרת, נכנסתי לחדר שלו, הוא שכב על המיטה, עם אותם בגדים שהוא שיחק כדורגל, הנחתי לו את האוכל על השולחן,
אני: "מה יש?" שאלתי והתיישבתי על המיטה שלו, הוא הסתובב לצד השני, הלכתי לצד השני, הוא הסתובב בחזרה לצד הראשון, אוף!
הלכתי לארון, הוצאתי שמיכה נוספת, שמתי אותה על הספה, הלכתי בזרה לנדב, נתתי לו נשיקה בראש ואמרתי לו "אני לא יוותר עליך לעולם" ונשכבתי על הספה
נקודת המבט של נדב:
היא נתנה לי נשיקה בראש, עברה בכל גופי צמרמורת, "אני לא יוותר עליך לעולם" אמרה, אין מה לעשות, חשבתי, זה הגורל, אנחנו לא מיועדים אחד לשני….
נקודת המבט של ניל:
"זה בגללי?" שאלתי אחרי כמה דקות של יאוש, "לא" ענה מיד, נפלה לי אבן מליבי, לפחות זה….
___________________________
התעוררתי, נדב ישן, לא רציתי להעיר אותו, הלכתי לחדר שלי, נכנסתי להתקלח, לבשתי שורט ורוד, גופייה שחורה, שרשרת, עגילים, צמיד, שמתי בושם, נעלתי את הסנדלים השחורות שלי, חזרתי לחדר של נדב, הוא עדיין ישן, התיישבתי על הספה, הייתי קצת באינסטגרם, עשיתי לייקים, קצת פייסבוק, משעמם לי! ואני לא הולכת לבצפר עכשיו, אין מצב שאני משאירה אותו ככה…
יצאתי החוצה, קצת להסתובב, הלכתי לברכה, היא הייתה רקה מין הסתם, הסתכלתי על המים, כמה רגועים הם, חשבתי לעצמי, המשכתי בסיבוב שלי, הלכתי לחדר מחול, אין לי מושג למה… הצטלמתי שם במראה הענקית, החלום שלי הוא להיות דוגמנית, שכל המצלמות עליי, חזרתי לחדר של נדב, נכנסתי לחדר, הוא ישב על ריצפה, ליד הארון כשלידו מזוודה.
אני: "מה אתה עושה?" שאלתי אותו לא מבינה…
נדב: "אני עוזב"
לאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תגובות (6)
תמשיכי
לא לא רק שלא יעזובב
בבקשה תמשיכי :-)
תמשיכי
אעאעאעאאעאעאאעאאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעא תעשי מפה עונה 3 זה מתאים ותמשיכי
תמשייכיי מישצם
אז לעשות מפה את עונה 3 או להמשיך את זה כעונה 2?