המציאות פה בלעדייך -פרק 1

**נקודת מבט של מאור
"יאלה רון קום נו ישמן יש לי אימון בוקר" צעקתי לו מההמקלחת . משפריץ על עצמי סילבר בכמויות. בוקר של שבת- כבר שיגרה אני לאימון רון לסבתא. " קם ימגודל " הוא צעק ויצא מהחדר. הסתכלתי עליו הוא היה שקוע בפלאפון שלו. "אלאיסטר מי אתה ומה עשית לאחי הקטן" אמרתי. "אל תחפור מאור " הוא אמר ויצא מהבית. ניכנסנו לאוטו והקפצתי אותו לסבתא. ובעצמי נסעתי למגרש. "שוב מאחר " המאמן צעק לי. החלפתי בגדים מהר והשתלבתי עם החברה במגרש. כמה אדרנלין ניכנס בי נשבע לא שמתי לב איך עברו שעתיים. "מאור כנס אלי למשרד ליפני שאתה יוצא. האימון ניגמר כפרות הביתה שבת שלום " שלום המאמן צעק. הלכתי למלתחות להתארגן ואז נכנסתי לשלום. "שב מאור צריך לדבר" הוא אמר. "יש ביקוש, אני לא אשקר לך אתה אחד מהחברה הטובים שלי פה בקבוצה." הוא אמר. וואלה שמחתי הייתי גאה בעצמי ידעתי שאני יכול ואני אצליח. הסתכלתי עליו במבט מרוצה. "מכבי חיפה והפועל תל אביב שתי נבחרות שנלחמות עליך" הוא המשיך. "אתה יודע שאני כמו אבא שלך מאור… אני לא נותן תשובה עד שלא תסיים י"ב ותקבל בגרות מלאה." הוא אמר. התעצבנתי. אני אולי לא התלמיד הכי גרוע בבצפר אבל גם הציוני בגרות שלי לא בשמיים. וגם מי הוא שיחליט בשבילי ! "שלום, אל תחליט לי על העתיד אתה יודע שזה לא בסמכויות שלך" אמרתי וקיבצתי את אגרופיי."מאור תשמור על קור רוח. קטן עלייך עוד שנה ואתה באיזו ניבחרת שרק תיבחר. אבל כפרעלייך אל תהרוס לעצמך. זה מתחיל באיחורים הקטנים האלה לאימון של שבת.. ואתה יודע איך זה ניגמר" הוא אמר. תכלס הוא צודק אני לא יכול להתווכח איתו יש לי ראש על הכתפיים וחס וחלילה קורה משהו ואני מבסס את כל החיים שלי על כדורגל. והגורל מחליט שזה לא בשבילי מה אני יעשה ?! איך אני יסדר את רון בחיים ? "תודה שלום שבת שלום" אמרתי ויצאתי מהמישרד שלו.
' אל תבואי אל תגידי אני מאוהבת ,הסתבכתי לא הבנתי איך את שוב עוזבת….'
הטלפון שלי צילצל בזמן שהכנתי איזה ספגטי בלונז לארוחת ערב אני שףףףףף אני כפרעלייי !
"עא אחי " אמרתי לרועי
"תשמע אחי יום רביעי יום הולדתת כפרעליי גודל בשנה" הוא צעק לי לטלפון.
"אני יודע גבר אבל למה לקרוע לי תאוזן יבן זונה" אמרתי לו. "סתם מזכיר לך אחי , ותבוא היום ישיבה אצל דודו יאלה סלאמת" הוא אמר וניתק.
**נקודת מבט של זוהר
"אני לא מאמינהההההההה חיים שלייייייייי !" צעקתי כשראיתי את אושר בפתח הבית שלי. איזה חתייך שאני ימותת "יפה שליייייי התגעגעתייייי" הוא צעק לי וחיבק אותי. קפצתי עליו ועטפתי עם רגליי את המותניים שלו. נישקתי אותו נשיקה ארוכההה "אני לא מאמינה שחודשששש עברתי בלעדייך" השחלתי בין נשיקה לנששיקה. "אחמ אחמ " הקול של אבא שלי מאחורי. "שמח לראות אותך אושר" הוא אמר ונתן לו מכה חלשה על הכתף. "תיכנסו בדיוק ערכתי שולחן שבת" אבא שלי אמר. התישבנו כולנו סביב השולחן וגם רוזי הקטנה. "אז מה איך בבסיס?" אבא שלי שאל בקול הסמכותי הזה שלו. "וואלה אין כמו בבית" אושר אמר וחייך. הוא הפנה את המבט לפינת אזכרה של אמא שלי." אני מצטער שלא היתי פה בשבילך..יפשלי" הוא אמר וליטף לי את הרגל.
*ליפני יומיים*
"אני עדיין חושבת עלייך בכל יום שעובר אמא.. מי היה מאמין שכבר עברו שניים. רוז כל כך דומה לך, אותן עניים חומות וחמות שהיו לך. עניי שקד גדולות ובוחנות, דואגות ומלאות שימחה באותו זמן. זה יום עצוב כל כך… האזכרה שלך אמא. ואת יודעת ליפעמים אני חושבת שלאבא יש עוד טיפת תיקווה שתחזרי. אל תיכעסי עליי שלי אין, אמא אני פשוט יודעת שאת פה אצלי בלב." לחשתי כשיד אחת על קבר אימי והיד השניה מנגבת עוד דימעה בוגדנית שיצאה אחוצה. "את כל כך חסרה לנו, וזה היה כל כך מוזר לשמוע את רוזי אומרת 'אמא ' בתור המילה הראשונה שלה. היא כל כך קטנה, ועוד לא מבינה כלום. היא צריכה את המגע שלך את הדאגה שלך. היא צריכה אותך בדיוק כמו כולנו. ואנחנו מתגעגעים- כולם מתגעגעים. איך ה' לוקח רק את הטובים." המשכתי לדבר כאילו שהיא שומעת… ולא הפסקתי לבכות.
*בחזרה להיום*
אני ואושר עלינו לחדר, ואבא שלי הלך לישון. קשה לו אני יודעת שבכל יום הוא נילחם בעצמו ובגעגוע. והוא חזק רק בשבילי ובשביל רוזי."יש לי שבוע שלם בבית" אושר אמר בחיוך ממזרי ונישק אותי. תוך כדי הנשיקה נפלנו על המיטה שלי."אששש" לחשתי לו באוזן והורדתי לו את החולצה. איזה גוווף אני משתגעת בכל פעם שאני רואה אותו ככה. הוא הכניס את ידיו מתחת לחולצה שלי מלטף בזהירות ומנשק את צווארי תוך כדי. אז לא אני ואושר עוד לא שכבנו. ולהגיד את האמת אני עדיין בתולה. תמיד חלמתי לעשות את זה בפעם הראשונה עם מאור. האהבה הראשונה שלי… אין יום שלא חשבתי עליו, ואני יודעת שאם היתה לי הזדמנות לחזור אחורה בזמן ולשנות את הדברים בנינו היתי עושה את זה. ולא שלא ניסיתי ליצור איתו קשר, חיפשתי אותו בפייסבוק ומצאתי. ראיתי את כל הבחורות שכותבות לו, את כל התמונות שלו וקינאתי.. זאת אני שהיתי צריכה לכתוב לו כמה אני אוהבת אותו ואני צריכה להיות לצידו בתמונות האלה. אבל אף פעם לא היה לי את האומץ לשלוח לו בקשת חברות.. כמה פתאתית אני .
הטלפון של אושר צילצל ועצר אותנו. "כוסעמק" הוא מילמל וענה. "כן אבא, לא זוכר אחד כזה" הוא דיבר ."כן כמו שאמרתי אם לא מקפיצים אותי כל השבוע אני בבית". "סבבה ניראה ,אני אצל זוהר היום לילה טוב" הוא אמר וניתק. "איפה הינו?" הוא שאל והמשיך לנשק אותי בצוואר.." רגע אושר תעצור שניה" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה בפה. "אני באמת עייפה והיה לי שבוע קשה ,אני רוצה לישון" אמרתי לו ועשיתי פרצוף של ילדה קטנה . "קטנה שליייי אהובה" הוא אמר ונישק לי את המצח. המחשבה מקודם על מאור הרתיעה אותי.. "חיים שלי יום רביעי יש לאיזה בן דוד שלי יום הולדת.. מרמת אביב משהו אז חשבתי שתצטרפי אלי מה את אומרת?" אושר שאל.