בירח מלא לבן…

בירח מלא לבן,
תחת עלטה מוחלטת,
של בדידות וכאב,
אני אתגלה מולך,
רק כדי שתראה,
תראה את כל מה שאני עברתי,
את כל הכאב שעצור בתוכי,
את כל הדמעות שרוצות לצאת אך מתייבשות,
את כל משאלות ליבי הישנות,
אז, בירח מלא לבן…

בחורשה רחוקה,
עמוק בתוך סבך היער הנטוש,
אני אחכה שם,
לך,
ואם אתה תהיה אמיץ מספיק,
כדי להתקרב ולבדוק,
אז, אולי אני אחשוף בפנייך,
אשפוך את כל החולשות.

בבקתה הרוסה,
שזעקות העזרה עוד מהדהדים בתוכה,
מרחפים סביב הקירות,
כרוחות רפאים ישנות,
שעוד מקוות, מחכות,
שמישהו ייכנס ויציל אותן,
יציל אותן מין החשכה הסוררת.

בירח מלא לבן,
באמצע קרחת היער הנטוש,
מול בקתה הרוסה,
אני אמתין,
אמתין לך,
לפנייך,
לתשוקתך,
כשיש בי תקווה שזה אתה,
שאתה תוכל לראות את מה שמתחולל בי, בתוכי,
שאתה תוכל להציל אותי מעצמי.

בירח לבן,
אתה תראה אותי,
ואני, מי יודע?
אולי אני אבחר להגיע…