חצאים- פרק 73

ברביעי בבוקר תפס אותי אלירן לשיחה. עוד הייתי בשוק ממה שקרה שלשום בערב עם הסיפור של עומר, עוד לא ממש יצא לי לדבר איתו באמת ולהבין מה קרה ואיך קרה. הרגשתי כל כך טוב שסוף סוף הוקל לו. זה כאילו שכחתי מכל מה שקרה עם אחותי, כל העניינים שקנאתי ולא קינאתי, כל הפגיעות וכל ההיעלמות, הוא יצא בנאדם חדש בתקופה שהוא לא היה פה.
" מה קורה גבר? " שאלתי.
" לעלמה יש יומולדת מחר ".
" וואלה " אמרתי לו צוחק, " נראלך שאני לא יודע? ".
" נו סתום רגע ותקשיב " הוא אמר בצחוק, " אז הבחורה לא תארגן בעצמה משהו לעצמה, אין לה את היכולות האלה, ואני גם חושב שמסיבה גדולה לא באמת תתאים לה, היא צריכה מסיבה עם אנשים שהיא אוהבת ומכירה ובעיקר מעריכה, וככה היא לא תרגיש מנודה או לא תרגיש לא בסביבה הטבעית שלה. יש לך במקרה רעיון? ".
" האמת שאני זוכר שפעם כשהיא הייתה אצלי דיברנו קצת על מסיבות, דיברנו על פגישות עם חברים ".
" נו ו? ".
" אני חושב שיש לי רעיון מה לעשות " אמרתי לו בחיוך. אחרי שאמרתי לו את הרעיון והוא התלהב חשבנו על המוזמנים. הבנו שצריך לקבץ אנשים מהחבורה שלנו, אנשים שהיא התחברה אליהם מהכיתה שברק בטח יודע מי, כמה אנשים מספרות מורחב וכמה אנשים מתיאטרון. לא יותר מידי. אני בעצמי יודע שהבובה הזאת לא צריכה מסיבה ענקית, היא גם תרגיש רע עם מסיבה ענקית. השאלה הכי גדולה היא מה לקנות לה. אה לא, זאת בעצם השאלה השנייה הכי גדולה. הראשונה היא מה לכתוב לה בברכה.
" היי " אמרתי לה בהפסקה אחרי זה, " אפשר אותך שנייה? ".
" בטח " היא אמרה אליי בחיוך והתקדמנו כדי לשבת במקום קצת מבודד.
" מה קורה? " היא שאלה בחיוך.
" החיוך שלך יפה כל כך " אמרתי לה בצחוק.
" גם אתה לא כזה מכוער " היא אמרה בצחוק. אוי הצחוק שלה, העיניים שלה, החיוך שלה. להתעלף עכשיו?
" רציתי לשאול אותך מה שלום נועה.. קצת דאגתי אחרי כל הסיפור ".
" איזה התחשבות " היא אמרה בחיוך, " האמת שאיתי דיבר איתה והיא נרגעה והיא ממש בסדר. הוא התנצל והסביר את הכל, ויותר לא שמעתי את הסיפור הזה. אני חושבת שהיא ממש בסדר אם זה מה שאתה רוצה לדעת, אני חושבת שהיא התגברה על זה. גם הקטע הוא שכמישהו נחשף בפני נועה בסיפור חיים היא ישר מזדהה איתו וישר אכפת לה, אני מכירה את זה כי ראיתי את זה הרבה, ככה שידעתי שכשהיא תדבר איתו הכל יפתר ".
" ואת? אצלך זה נפתר או שיש עוד רגשות שליליים? ".
" אני לא יכולה להאשים אותו על מה שקרה.. הוא הושפע מדברים ובגלל זה הוא עשה את זה. הוא לא ילד רע, ובימים האלה גם גיליתי כמה הוא לא רע ".
" אז כבר אין שנאה… ".
" לא אין שנאה " היא אמרה בחיוך. ישבנו עוד כמה דקות בשקט והסתכלנו על הילדים שמסתובבים בחצר.
" עלמה רציתי לבקש סליחה.. על כל העניין עם בר. אני סיימתי אותו אבל אני יודע שזה הכניס אותך למקום לא נעים, לא ממש דיברנו על זה מאז ".
" אין לך על מה.. זה לא היה בשליטה שלך.. אני יודעת שהיא רצתה אותך מתחילת שנה או מלפני זה אפילו, ואני יודעת שכשהרגשות משתוללים מאוד קשה לעצור בהם. עלייך בטח שאין לי מה לכעוס.. ".
" זה פגע בך? " שאלתי אותה ברצינות.
" בטח " היא אמרה בכנות, " אבל אני לא אדם קנאי. השארתי לך את הסיפור לטפל בה, אבל כשמישהי באה עם כאלה עיניים בורקות לשיחה איתך, בדיוק כמו המבטים שאני הייתי מעבירה לך, זה נותן צביטה בלב ".
" מבטים? " שאלתי אותה בחיוך.
" יש דרך שבנות מתכלות על בנים שהן אוהבות, דרך שונה ממבט אחר.. תסתכל על זה פעם, אני חושבת שתבין לבד מה זה אומר ".
" דווקא מבט? " שאלתי.
" יש משהו במבט שהוא חזק יותר מכל דבר אחר " היא אמרה לי בכנות, החוכמה שלה הורגת אותי. " יש אנשים שאומרים שהעיניים זה חלון לתוך הנשמה, אני מסתכלת על זה בתור עין שרואה קדימה, רואה הכל בלי סינונים, רואה את המציאות, ורק המוח אחר כך מחליט מה לקלוט ומה לא. העין נחשפת לדברים הכי עמוקים, הכל קורה בה. אם האדם עצוב היא בוכה, אם האדם עצבני אז העיניים כזה מתקמטות מכעס, אם האדם מתרגש יש דמעות התרגשות.. להמשיך? " היא שאלה. אני נמסתי מרוב החוכמה הזו. התגעגעתי לשיחות שלנו שמכל שיחה אחת אני לומד. הרגשתי שאני יכול לשבת כל היום ורק לדבר איתה. הצלצול ממש הפריע לנו לשיחה.
" אפשר לבקש ממך משהו? " שאלתי אותה כשהתקדמנו לכיוון הכיתות.
" כל דבר " היא אמרה לי בחיוך.
" הפסקה הבאה את איתי? " אמרתי לה בחיוך גדול.
" בכיף " היא אמרה לי בצחוק וכל אחד מאיתנו פנה לכיתה אחרת. ראיתי את ברק מהקצה השני של המסדרון והלכתי לקראתו שנייה לפני שפניתי לכיתה. " שמור לי עליה " לחשתי לו, הוא ממש היה מבולבל ולא הבין. רק כשהתקדמתי עוד כמה צעדים לעבר הכיתה הוא הבין את הרמז שלי. הוא חייך אליי חיוך והצדיע כמו מבין את הרמז. אני צריך שגם כשאני לא רואה אותה מישהו ישמור לי על האדם שגורם לי להיות הכי מאושר בעולם.
אחרי הלימודים קפצתי לקניון שליד הבית וקניתי לעלמה את המתנה שחשבתי עליה. פתחתי אותה כבר בבית והתחלתי לעבוד עליה, התחלתי לבדוק אם זה עובד. לפני שקניתי התייעצתי עם אבא, והוא אמר שזו מתנה מצוינת ושאין לו בעיה לשלם עליה. חייכתי חיוך ענק, הרבה בזכות הכספים האלה אני מצליח להגשים לעצמי חלומות. רציתי לקנות לה משהו שאני יודע שהיא לא תקבל מכל השאר, תכשיטים אני בטוח שהיא תקבל, אני צריך להיות קצת מקורי. חזרתי הביתה והתיישבתי מול קובץ ריק במחשב. פשוט התחלתי לכתוב, מחשבות, תהיות, הכל מהכל. לכתוב לה ברכה מהלב, לכתוב לה משהו שאני יודע בבירור שיעלה לה דמעות לעיניים. אני לא יודע מתי נחזור, אני לא יודע מתי אני שוב אזכה שהשפתיים שלה יונחו על שלי, אבל אם הברכה שלי רק תחדד לה כמה אני רוצה שהיא תהיה שלי, ואז אני אקבל אותה שוב, אני אהיה המאושר באדם. בסופו של דבר כתבתי שלוש עמודים, בחיים לא כתבתי ברכה כל כך ארוכה. אני חושב שזה מהברכות היחידות שבכלל כתבתי בחיים.
כל הערב עבדתי על המקום, על התזמון, על האנשים. אלירן היה איתי בקשר צמוד, וגם ברק. עבדנו ועבדנו עד שהכל היה מוכן. נשאר רק לחכות למחר אחרי הלימודים.