ZEX-משימה 16 מימה נגד ארת'ור!

(לפני הרבה שנים,בממלכה):
ארת'ור הילד ישב בכיסא המלכות של אביו.
הוא נתן עוד ועוד פקודות למשרתים.
"תנו לי אוכל! תטפלו באריה! תצחצחו את החדר שלי!" צעק.
משרתת עם שיער חום ארוך ועיניים ירוקות עמקות,לבושה בשמלה נכנסה פנימה.
"מלכי,האם אוכל לעניין אותך בכתר נוצץ ומרהיב,עשוי זהב?" היא חייכה.
היא הגישה לו כתר מוזהב,משובץ באבני חן אדומות.
הוא בחן את הכתר עם עיניו התכולות,והנהן.
היא התקדמה אליו,ועמדה מאחוריי כיסאו."מצויין!" היא צחקה.היא הניחה את הכתר עליו,והזריקה לו חומר לתוך עורפו.
"מה זה היה?" הוא שאל ושפשף בצאוורו."כלום!" היא חייכה ודילגה במהירות החוצה.
הוא חייך ונגע בכתר שלו."כתר חדש,למלך חדש!" הוא חייך.

(כעבור כמה ימים,בעיר הממלכה):
העיר נשרפה.האש כילתה את הכל.אנשים רצו משם בבהלה.
"אמא..אבא.." אוסקר היה על ברכיו מול העיר,דמעות זולגות מעיניו.
העיר המשיכה להישרף."הכל בגלל המלך ארת'ור! הכל בגללו! צריך להרוג אותו!" צעקו חבורת אנשים.
אוסקר התעלם מצרחותיהם.הוא קם והלך באיטיות אל העיר הנשרפת.
"אמא…אבא.." הוא מלמל.הוא היה במרכז העיר,והאש הקיפה אותו.
"ילד,בוא לכאן" לחש קול נשי.הוא הרים מבטו.מעבר נוצר בתוך האש,ואישה עם שיער חום ארוך ועיניים ירוקות עמדה שם.היא החזיקה בידה שרשרת.אוסקר הביט בה.
"בוא אליי,אל תפחד" היא אמרה.הוא התחיל ללכת לעברה,והאש התרחקה ממנו.
הוא הגיעה אליה,והיא הניחה על צאוורו את השרשרת.
"תענוד אותה תמיד,אל תוריד אותה" היא אמרה בקול מרגיע:"ועכשיו,בוא נלך לXEZ"

(שבע שנים אחר כך,מקום לא ידוע):
סם ישב מול שולחן גדול.הוא הרים את משקפיו מעל לעיניו ונאנח.
אוסקר ומיסט ישבו על ספה בצד.הם בחנו היטב את הרביעיה האחרת.
ארת'ור חיבר את הבובות שלו לכפפות.ג'יידי הבריקה את החרב שלה.סיימון הסתתר מאחוריי מסיכה,וישב בצד.הוא הביט במיסט,מורתו של אחיו.
"הפעם הראשונה שהשישיה שלי מתרכזת באותו חדר" חייכה האישה.שיערה היה פזור וארוך.היא עדיין לבשה את שימלתה הלבנה.השמלה נראתה חדשה.
"עכשיו דברי,מי את ויותר חשוב-מה את" אמר סיימון ושלח את ידיו לשלשלאות שמתחת לברדסו.
"אתה רוצה לדעת,מה?" היא צחקה.היא הביטה בהם."בואו נתחיל מזה שתספרו מי אתם,אחד לשני,ואז אספר לכם מי אני" היא אמרה.
"אני מיסט,אוכפת החוקים!" "אני סם,האדם הגאון ביותר!" "אני היא ג'יידי,לוחמת החרבות החזקה ביותר!" "אני ארת'ור,זה שנועד למלוך על כל האנושיים!" "אני סיימון,זה שיעניש את כל אויביי!" "אני אוסקר,מתנקש מומחה!"
לאחר שכל אחד הציג את עצמו,האישה נעלמה במקום.
"יפה יפה,אני רואה שאתם כבר יודעים מה אתם רוצים להיות!" היא צחקה וקולה הדהד בחדר.
"אם תקשיבו לי ותצייתו לי,תוכלו להיות כל דבר שתרצו!" היא אמרה.

(בזמן שלנו,איפשהו בהרים):
מימה זרקה עוד סכינים על ארת'ור.לפתע,בובה קפצה וחסמה את כל הסכינים.
הדמות הייתה עשוייה מעץ.היא לבשה שמלה לבנה,והייתה לה פאה חומה.עיניה היו אבני חן ירוקות.
"הנה,המאסטרפיס שלי!" צחק ארת'ור.הבובה פתחה את פיה,והתחילה לירות חיצים.מימה זרקה סכינים.
החצים שברו את הסכינים,והמשיכו לעבר מימה.
"חתיכת בובה" היא סיננה ורצה אל מאחוריי הסלע.
בטנה של הבובה נפתחה,והיא שלפה משם פטיש.הבובה ריחפה אל הסלע,ושברה אותו בעזרת הפטיש.
"אההה!" צרחה מימה ונפלה על גבה.
הבובה החזירה את הפטיש,ומתוך ידיה יצאו צינורות ארוכים.הצינורות שיחררו גז צהוב.
"הצלחת ליצור נוגדן לרעל הקודם,אבל זה רעל שאפילו ברקים לא ירפאו!" הוא צחק.
מימה זרקה קדימה שלושה סכינים שהתפצלו לתשעה.
הסכינים עצרו,והסתובבו עד שיצרו מעגל מאונך.ברקים חלשים יצאו מהם."חרב וולט" היא זרקה סכין לתוך המעגל.
ברגע שהגיע אל המעגל,הברקים פגעו בו,והוא שינה צורה לחרב מברקים.
החרב הגיעה אל הבובה,אך הבובה פתחה את פיה,ושיגרה חרב.חרב הברקים והחרב הרגילה התנגשו,וחרב הברק של מימה נעלמה.החרב של הבובה נפלה על הרצפה.
"לא!" היא לחשה כשהגז הגיע אליה.היא השתעלה בכבדות.היא הרימה את מבטה,אך כל מה שיכלה לראות זה את הגז מכסה את השטח.
היא ניסתה לעוצור נשימתה,אך הגז כבר היה בתוך הגוף שלה.השרירים שלה התחילו להירדם,העצמות שלה התקשו והפסיקו לזוז.הראייה שלה הטשטשה והיא יכלה לשמוע רק זמזומים.
דם ירד מפיה.היא הרגישה שהיא נרדמת.
"חולשה" לגלג ארת'ור.הוא לבש מסכת גז."אם רק יכולתי…למצוא נוגדן" היא לחשה.
היא התקשתה לדבר.היא שלפה סכין מתוך כיסה,הסכין האחרון שלה."אסור לפספס" היא לחשה.היא התקשתה לראות בבירור את ארת'ור.הײא לקחה סיכון,וזרקה את הסכין.הוא התפצל לשלושה.שניים מהם,עברו מצדדיו של ארת'ור.הוא צחק,אך הסכין האחרון פגע במסכה שלו,והחמצן התחיל לדלוף.
"יש" היא סיננה ונפלה."לא לא לא לא!" הוא צרח.
הוא זרק הצידה את המסכה.תא סודי נפתח בעורפה של הבובה,ושלושה בקבוקונים נפלו על הרצפה.
"חייבת..לקחת.." היא אמרה ושלחה יד.היא הייתה רחוקה מידי.
הגז כבר נעלם מהאוויר.ארת'ור נפל,והתקשה לקחת את הנוגדן.לבסוף,הוא הגיע אליו,ושתה נוזל כחול.
"לא יכולה" היא נאבקה וניסתה לזוז,אך גופה לא זז."אני אעשה את זה" לחשה אנאל.היא צלעה והתנדנדה מצד לצד לעבר הנוגדן.
היא תפסה נוגדן אחד,וגלגלה את השני אל מימה.שתיהן שתו אותו.
"זה לא עוזר!" לחשה מימה."הנוגדן בבקבוק זה לא לרעל של הבובה,זה לרעל שנמצא בתוכי" אמר ארת'ור.
"הסיבה שהתעסקתי ברעל,היא כדי למצוא נוגדן לרעל שבתוכי.לרעל של הבובה שלי,אין נוגדן עדיין" הוא אמר וקרס על האדמה.
"דווקא יש!" אמר צ'ארלי.הוא הגיע למקום,ודחף לפיהן של מימה ואנאל נוגדן שהיה בתוך משאף.
הן נשמו את הגז,וקמו לאט."לתת לו את הנוגדן?" הוא שאל.
"מימה?" שאלה אנאל והביטה בה."כן.אבל תכלאו אותו קודם" אמרה מימה והביטה לעבר המבנה ההרוס."אני צריכה ללכת!" היא אמרה והתחילה לרוץ."חכי!" צ'ארלי זרק אליה נרתיק מלא בסכינים.
"תודה!" היא קראה.