גופה חיוורת

יושבת על הרצפה,
מספריים לידה,
ליבה שבור, וזרוע מדממת.
הדף הלבן מוכתם,
בכתמי ארגמן,
זרע טמון בראשה.
המחשבות שרצחו אותה,
התהיות שהרגו אותה,
לקח חשוב שנשכח.
האהבה שלה קרעה אותה,
שברה אותה,
רצחה אותה,
רק החתיכות והשברים נשארו.
גופתה קטנה,
מכורבלת, וקרירה.
בתוך, שלולית של דם.
מרחפת בעצמה,
על מדרגות של תקווה.
לפגוש, את אלוהים.
היא תשאל אותו,
מדוע הוא הרס אותה?
היא תמשיך, לתהות.
המסר לא נקלט,
האומללות שבמבט.
הכאב, נשאר איתה.