הקרב

הבטחתי להישאר,
לא יכול יותר,
חיי כמו כלא, עזוב.
אמרת שתשכחי,
אבל אין טעם ליגונך,
אני נשארתי, עצוב.

בקרב הנוראי,
על החיים שנעלמים,
החיוך נשבר,
והעיניים דומעות,
בקרב הנוראי,
שם מתתי, לבד,
את בכית,
וזהו סוף הסיפור.

לא מצאו את הגופה,
לא תהיה עוד הלוויה,
אבל לך זה לא משנה.
את היחידה שתזכרי,
את ומשפחתי,
מה הטעם להעציב אחרים במותי?

בקרב הזוועתי,
שם השאירה הצלקת,
כל הדם שנשפך לחינם.
החיוך נשבר,
הפצע רק נשאר,
המוות שהגיע,
כה אכזר.