איני אנושית-פרק שני
"את יודעת לרגע, חשבתי שעזבת בלעדי"
הוא אמר וניכנס אל תוך הכרכרה בלי לדפוק או להגיד שלום.
"לרגע, באמת חשבתי לעשות את זה"
אמרתי בלי להסתכל עליו.
"ולמה לא עשית את זה?" הוא שאל ברוגע
והתיישב מולי.
"זה ברור, לא?"אמרתי בשעמום ושמתי את רגלי
על הספסל של ויק.
"בואי נצא מנקודת הנחה כי אני מטומטם"
הוא אמר ואני צחקתי.
"זה לא יפה כי עלמה צעירה תסתובב לבדה ללא שום הגנה"
אני אמרתי ועיניי נראו כמו עיני עגל, כול כך תמימות.
"את"הוא לא הצליח לשלוט בצחקו"עלמה צעירה"
צחוקו מתעצם"וחסרת הגנה".
"תפסיק לצחוק" אני אומרת בשעמום.
"סליחה, פשוט, איפה העלמה חסרת הישע הזו?"
הוא אמר וגיחך.
"אל תדאג, אתה עוד תכיר אותה, אבל עד אז,
תזכור כי אני יכולה לשבור את מפרקתך ואיש לא יוכל להאשים אותי בכך"
אמרתי."ולמה לא?" הוא שאל.
"משום שגם אם הם יצליחו למצוא את גופתך, אני כבר אהיה רחוקה מפה"
אמרתי ועל פניי חיוך מלאכי.
הוא בלעה את רוקו בחשש, משום שהוא ידע כי הצדק איתי.
"אגב, מישהו יצטרך לנהוג בדבר הזה, ועדיף שזה יהיה אתה"
אמרתי והתחלתי לחטט באחד מתקי, מחפשת ספר או תעסוקה כלשהי.
"ולמה זה בדיוק?" הוא שאל בחשדנות.
"משום, שאם הם יראו נערה נוהגת בכרכרה, הם יחשדו וירצו לדעת על פשר העניין,
אבל אם נער ינהג, הם לא יעיפו מבט שני"
אמרתי וזרקתי אליו מבט בזמן שיצא אל חלקה הקדמי של הכרכרה.
כאשר הכרכרה החלה לנוע התיישבתי במקום בו ויק ישב קודם לכן,
ופתחתי את החלון הנסתר שהיה שם.
"תעקוב אחרי המסלול על המפה, יש לידך מנורה" אמרתי והבאתי לו
את המפה."תודה" הוא מלמל.
"ויק?" שאלתי בלחש
"מה?" קולו הדהד מעט בתוך הכרכרה.
"תודה שאתה בא איתי" אמרתי וסגרתי את החלון לפני שהספיק להגיד דבר.
תגובות (1)
תמשיכי