לרקוד – פרק 68 (1D)

אור/נייל

המים מרטיבים אותי מכף רגל ועד ראש, נופלים כמטר על שערי ומרטיבים את גופי העירום.
ריח הסבון הנעים והרענן עוד באפי, שיערי החום והארוך דבוק לגבי החשוף בעוד שהמים החמים ממשיכים לזלוג ולעטוף אותי.
אני חושבת על סדר האירועים המשמעותיים השנה, איך פגשתי את נייל, איך רבתי עם אביה בפעם הראשונה, ההריון… המים החמים נתנו לרוגע לעטוף אותי, לשים את הרגשות שלי על שקט.
ההפלה הלא צפויה, ולחשוב עכשיו הייתי אמורה להיות בחודש האחרון של ההריון, וללדת ילד לנייל.
אבל זה לא קרה.
אני שומעת דפיקות מעומעמות על הדלת מבעד למים שנופלים על פניי וחוסמים טווח שמיעה ישיר.
״אור?״ אני שומעת את קולו הגברי של נייל מהבעד השני של דלת חדר-הרחצה.
אני סוגרת את ברז המים, והמים החמים מפסיקים לזרום מעל ראשי, קור מידי עוטף את גופי החשוף והרטוב.
״כן?״ אני שואלת את נייל שנמצא בצד השני של הדלת הבהירה, אני מסיטה את הוילון הלבן והחצי שקוף, ונעמדת על האריחים הקפואים, ממהרת לפרוס מגבת על הרצפה כדי לא לקפוא יותר מידי מהקור השורר.
״עוד מעט יוצאים… את מוכנה?״ הוא שואל מהצד השני של הדלת, הולכים לחגוג את יום הולדתו של ליאם בן דודו של נייל.
״עוד לא, יקח לי עוד כמה דקות״ אני אומדת את ארוך הזמן המהיר ביותר שבו אני אוכל להתארגן בזריזות.
״זה בסדר אהובתי, קחי את הזמן״ קולו הגברי נשמע שוב ואז פסיעות המתרחקות במסדרון מהדהדות באוזניי.
שיערי הנח על גופי רטוב ומטפטף טיפות מים על כול המגבת עליה אני עומדת.
אני ממהרת לעטוף סביב הגוף החשוף והעירום שלי מגבת לבנה וגדולה שתציל אותי מהקור השורר.
בנוסף אני ממהרת להדליק את ׳מפזר החום׳ שנח על הרצפה, בלחיצת כפתור והוא פולט אוויר חם ונעים אל חלל החדר.
אני מביטה בהשתקפותי על המראה הגדולה התלויה על הקיר מעל כיור החרסינה.
העיניים החומות בהירות שלי מביטות אלי בחזרה, מצליחות איכשהו לחדור את כול השכבות שלי ולהביט ישירות אל אני האמיתי.
זה מרגיש טוב בצורה מטורפת.
אני נזכרת ביום שהכרתי את נייל, במועדון- במסיבה מפוקפקת מלאה בזונות ועבריינים.
קשה לשכוח את העבודה שנייל עבריין לשעבר, בעיקר בגללי.
אני שיניתי אותו.
אני מסיטה את מבטי מהמראה ועוברת לנגב את גופי בעזרת המגבת הלבנה הגדולה, האוויר החם הנפלט מהמכשיר עוזר לי לא לקפוא לגמריי.
אני ממהרת לעטוף את המגבת סביב ראשי כדי שטיפות מים יפסיקו לזלוג על גופי משערי.
אני מרימה את הבגדים שתכננתי ללבוש, למעשה נייל החליט לבחור לי את הבגדים האלו.
אני משחילה על גופי חצאית עור קצרה המגיעה עד אמצע הירך לא צמודה, מחוך שחור עם פתחים החושפים את המותניים הצרות שלי.
מעל אני מלבישה את הג׳קט הבז׳ והאלגנטי שאביה קנתה לי ביום הולדתי שעבר שחל בחופשת חג המולד הקודמת.
אני מעדיפה לא להתאפר, רק מורחת סומק על לחיי השזופות ומורחת אודם בהיר על שפתיי העבות והוורודות.
אני מתיישבת על האסלה הסגורה, ונועלת את עקביי הגבוהים והשחורים.
אני מביטה על השעון שבאייפון שלי הנח על השיש ליד הכיור, אנחנו כבר במילא מאחרים כדי לי להזדרז.
אני ממההרת לענוד את התכשיטים שגם אותם נייל בחר לי בטוב טעם.
הורדתי את המגבת מעל שיערי החום נותנת לו להתפז מבולגן על גבי, סירקתי אותו במהירות פורמת את הקשרים ומשאירה אותו להתייבש טבעי לשיער גלי וחום בהיר שקצוותיו בלונדינים.
אני מכבה את המכשיר המפיץ חום בחדר, חוטפת את האייפון שלי מהשיש וממהרת לצאת מחדר הרחצה אל נייל שבטח איבד סבלנות.

*

אני סוף סוף שומע את המנעול שבחדר הרחצה מסתובב ונפתח, אור פוסעת אל המסדרון על עקבייה הגבוהים יפה מתמיד עם הבגדים שאני בחרתי בשבילה.
״וואו״ אני מלמל, זה הדבר היחידי שאני מצליח לומר כשאני רואה עד כמה היא יפה, עד כמה זכיתי בבחורה כזאת מדהימה.
״אהבת?״ היא שואלת ועושה מסביב עצמה סיבוב קטן, מראה לי את הבגדים שלבשה לגופה.
״גם אם לא תלבשי דבר אני יאהב אותך״ מלמלתי בהומור קל מושך אותה אל גופי, עוטף את זרועותיי סביבה ומניח את ראשי בשקע צווארה, מסניף את הריח הנעים של השמפו בו השתמשה.
״אני אוהב אותך״ אני נותן ללב שלי להגיד את מה שהוא רוצה, מזווית עין אני שם לב לחיוך שמתרחב על פנייה היפיפיות, ״אני אוהבת אותך יותר״ קולה הנעים והנשי נשמע , אני כול כך מכור אליה, לכול סנטימטר וסנטימטר שבה.
״קדימה בואי ניצא״ מלמלתי בשקט מתקרב אל פנייה ונושק לשפתייה הרכות המרוחות באודם בהיר שמדגיש את שפתייה העבות עוד יותר, במהירות אני מוצא את עצמי טובע בין שתי אפשרויות, ללכת או להישאר כאן עם אור.
אני יודע לאן ליבי רוצה לפנות, אבל בכול זאת אני לאט לאט מתנתק משפתיה ושנינו מתקדמים אל דלת הדירה, מתכוננים לצאת אל יום הולדתו ה22 של ליאם.
אני מכבה את האורות מותיר דירה חשוכה, אור כבר מחכה לי במסדרון הבניין הקר והאפלולי, אני חוטף את מפחות הרכב הכסוף שלי מעל השידה שליד דלת הכניסה, נועל את דלת הדירה הראשית ושנינו יוצאים מהבניין ועולים על הבא.אמ.וו הכסופה שלי החונה בחנייה של דיירי הבניין.
אני מכניס את המפתח הכסוף התפוס בצרור המפתחות שלי אל הסוויץ׳, מתניע את המנוע הדומם שמתעורר לחיים בקול שאגה שקטה ולוחץ על הגז, עולה על הכביש ומשתלב עם התנועה הדלילה של ניו יורק בשעות הערב המאוחרות ונוסע לכיוון המסעדה שבה כולם נפגשים כדי לחגוג את יום הולדתו של ליאם.