עולם של כאב חלק ב

מאיה הרגישה שבא לה למות היא לא רצתה יותר כלום
היא הפכה לאחת מהבנות שהעא עצמה שנאה דכאונית ועצובה
כל מי שיצא איתה מת כל בחור שהיא אהבה חד משמעית נעלם
היא התחילה לבכות מכל שטות שהזכירה לה מישהו היא הפסיקה לאכול
והתחילה להיות תמהונית היא חשבה להתחיל להשתכר כדי לשכוח את הכאב
אך כשניסתה זאת ראשה כאב כל הבוקר היא ראתה הכל כפול או מסוחרר ולא הפסיקה להקיא
וביומן שלה רשמה: להשתכר-פסול מעצבן מוזר ומכאיב
היא חשבה לנסות לעשן והבינה שזה סתם מיותר היא כמעט התפתתה לסמים עד שהבינה שזה מוות בטוח ונוראי וברחה מייד
למחרת בבוקר היא הייתה כלכך עייפה שהיא התחילה להזות כתובות דם בכל מקום ופתקי איומים על חייה כמו במקרי המוות של חבריה שוב ושוב היא התחילה להלחץ ובדקה עם היא לקחה איזה כדור או מסמם או משהו כזה וגילתה שזרקו לה את הכדורים מחשש שתתאבד והיא לא מצאה שום זכר לסם כלשהו בשלב הזה היא פחדה היא ראתה בכל מקום כתובות דם מאיימות עד שהיא לא יכלה להסתובב ברחוב בלי לרעוד כמו זקנה היסטרית אז היא ברחה הביתה פתחה ספר והתנקה מהכל פתאום דפיקות בדלת טוק טוק טוק טוק היא פתחה וציפתה למשהו מפחיד או לאיום אבל רק ראתה את הדוור של השכונה הוא מסר לה חבילה והלך היא פתחה את החבילה ובתוכה היה ספר בשם״איך לחיות את החיים״
ובפנים הקדשה
״יפה כמו פנינה ומדוכאת כמו גוססת
שמחה כמו ילדה אבל עכשיו את קורסת
הבזבוז של חייך עומד להיגמר
עלי למעלה כמה שיותר מהר״
ולמטה הייתה סוג של חתימה שנראתה כמו טיפת דם
היא עלתה למעלה רק מתוך סקרנות וסרקה את הקומה היא לא מצאה כלום
והתחילה לצחוק על המתיחה הטיפשית ובבת אחת צחורה התחלף ביבבת בהלה
בצרחה מחרשת אוזניים ובליווי של רצף קללות היא פתחה את הדלת ושם הוא היה
עם הסכין והעיניים שטופות הדם הוא חיכה לה…
המשך יבוא