הדרך היא הדרך

על הכביש, שנינו יושבים.
שני זוגות עיניים מביטים לעל.
אני חיפשתי שמיים וכוכבים, והוא, חיפש את ידי.

אותו הכביש נקי וקר, כמו אותו היום, כמו אותו מבט.
שהיה לי אז.

כבר הבטחתי לעצמי, שזה נגמר,
אך לא נשכח… ושלא אשכח שוב.

בדשא המתובל, ישבנו שלושתנו.
שלושה זוגות עיניים מביטים לעל.
אני, חיפשתי שמיים וכוכבים, והם, חיפשו מבט.

את ידיי אחזו בכוח, ואת פני שטפו מילים.
אל נא תלכי מכאן, התחננו אלי הורי. אך אני חיפשתי שמיים וכוכבים.

כבר הבטחתי לעצמי, שזה נגמר,
אך לא נשכח…. ושלא אשכח שוב.

יום אחד קניתי כרטיס, חגרתי חגורה ונסעתי לירח.
חשבתי, זהו! מצאתי שמיים, מצאתי כוכבים!
אך פני הירח, קרים ונקיים היו,
כמו פני הכביש ביום ההוא.

ליבי התהפך עלי. הבטתי מעלה, חיפשתי שמיים אחרים.
אך לא היו.
לאן אביט אם לא למעלה?

לפתע קרה נס.
וראיתי כדור. כחול, ענק מסתובב.
היו עליו אנשים קטנים, שהלכו והלכו והיו חמים.

כשחזרתי, חיפשתי את אותם אנשים.
חיפשתי אצל הורי, חיפשתי אצל חבריי.
אך לא היו..
את כולם איבדתי בדרך למצוא שמיים וכוכבים.

אז, בגרון חנוק ועיניים דומעות –
הבטחתי לעצמי, שזה נגמר,
אך לא נשכח…
לא אשכח שוב. לא אשכח את הדרך.