המירוץ למיליון – פרק 61

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר שעברו את נורבגיה, אסטוניה, אוקראינה ויוון, שבעת הצוותים הנותרים עושים את דרכם אל טביליסי, עיר הבירה של גיאורגיה, המדינה החמישית שלהם במירוץ.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אז קיצר, הרכבת יוצאת לדרך."
~
"וואי, צפוף לי כאן…"
"אין לי כוח לנסיעות האלה כל הזמן."
"אולי כדאי שננסה לישון?"
"ומי יעיר אותנו?"
"נתעורר."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"דבר שמאוד חסר במירוץ הזה זה שעות שינה, כי אתה כל הזמן בתנועה, אתה כל הזמן צריך להיות מוכן, עלולים להזניק אותך בכל רגע, וברגע שיש לך הזדמנות כמו נסיעה ברכבת, זה ממש הרגע שלך ללכת לישון."
~
"בואי נישן."
"יאללה."
~

הספינה השנייה הגיעה אל פותי, ועליה ארבעת הצוותים הנותרים.
"יאללה מייק!"
"שון, בוא נרוץ!"
הם שניהם רצו ותפסו את הרמז כמה שיותר מהר.
"קחו רכבת אל טביליסי," התחיל מייק להקריא.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ארץ חדשה, הזדמנות חדשה למירוץ, עוד קצת אדרנלין."
~
"למי נשים פרסה?"
"כפיר וגיא, אלא מי?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כבר התרגלנו לשים להם פרסה."
"כן, בדיוק. זה הקטע."
"חבל לפתוח עכשיו ריב עם משהו חדש."
~

"בואי, נטלי, בואי."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"כל הדרך שלנו לגיאורגיה שרנו לנו שירים באוקראינית, שירי פרטיזנים."
"אני מאוד אוהבת את השירים האלו."
"היה לנו כייף בנסיעה לשם."
~
"יאללה, גל, בואי."
"וואי, בא לי עוד פעם!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אחרי שנזכה במיליון, נצא לשייט עם אלכסיי החמוד שלי."
"וואי, איזה כייף יהיה."
"לגמרי."
~
"בדרך עליכם לעבור בלוח ההצבעה," אמרה נטלי.
"מצביעים לאלון ויובל?"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה כבר מנהג שלנו להצביע להם."
"רק שהפעם החלטנו לשים לזוג אחר."
~
"ספיר ונעמה שמו לנו פעם קודמת, עכשיו נשים להן, נראה להן מה זה."
"הן גם חזקות, אז צריך להחליש אותן."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה ממש פגע בנו שהן ככה שמו לנו סיבוב פרסה."
"זה מעליב."
"מאוד."
"אז החלטנו להחזיר להן."
~

"בואי, מעייני," אמר אנריק.
הם לקחו את הרמז, קראו ואז הלכו ללוח ההצבעה.
"אנחנו נשים לספיר ונעמה, בגלל שהן חזקות מאוד ובגלל שהן כל הזמן מובילות."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הן גם פעם אחת הצביעו לנו בתחילת המירוץ כי איימנו עליהם."
"אז זה ככה יחסים של תן וקח."
"בדיוק."
~

"בואי, יובל, אני לא רוצה להיות אחרון."
"גם אני לא."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"בזמן שהיינו בספינה, חשבנו יחד עם אנריק ומעיין למי כדאי יהיה לשים פרסה."
"אנחנו כבר מתחילת המשחק שמים תמיד לנטלי וגל, בגלל שהן די מעצבנות."
"אבל אז חשבנו לעצמנו שבעצם עדיף לשים לספיר ונעמה."
"עד עכשיו, המקום הכי נמוך של ספיר ונעמה זה המקום השלישי, שזה אומר שהן מצליחות בטירוף, אז אם אפשר להחליש אותן, נחליש אותן."
~
"שמים לספיר ונעמה."
"כן."
~

שתי הרכבות יצאו לדרך.

(הרכבת הראשונה.)
"תעביר לי גם חטיף אנרגיה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"פיטמנו את עצמנו בחטיפי אנרגיה."
"ככה, להתחיל כמו שצריך את המירוץ."
~

(הרכבת השנייה.)
"רכבת לילה לטביליסי! או-לה!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הייתי כל כך מאושרת לנסוע ברכבת, כי היה לנו עוד זמן לעשות שטויות."
"זה גם פחות לחץ של משימות. את שוכחת מהכל ופשוט נהנת מהרגע."
~

"שיואו, קלטי, יובל, גיאורגיה נראית פשוט כמו גלויה."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הרים, וכרי דשא, וסלעים והכל פשוט מדהים."
"גלויה."
"ממש לצלם ולשלוח."
"כן."
~

הרכבת הראשונה הגיעה אל התחנה.
"יאללה, לשמור על המקום הראשון! חייבים!" קראה ספיר.
ספיר ונעמה רצו מחוץ לתחנה ופתחו את הרמז שמצאו שם.
"סעו לתיאטרון מרג'נישווילי, שם יחכה לכם הרמז הבא," היא הקריאה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ואז התחיל המירוץ האמיתי בגיאורגיה."
~
על הצוותים כעת לעשות את דרכם לעבר תיאטרון מרג'נישווילי, התיאטרון השני בגודלו בגיאורגיה, שם יחכה להם מפגש עם השפה הגיאורגית.
"בואי נתפוס מונית," אמרה ספיר.
~

"סעו לתיאטרון מרג'נישווילי," הקריאה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"בפעם האחרונה שהיינו בתיאטרון, זה נגמר בזה שהייתי צריכה לרקוד שם בלט, ואת האמת? לא ממש רציתי שזה יחזור על עצמו, כי אין לי ממש כוח לעוד בלט."
"בכלל, היו לנו מספיק ריקודים עד עכשיו."
"יותר מידי אפילו."
"אני לא חושב שאני אעמוד בעוד ריקוד."
"וואי, זה קטלני."
~

"סעו לתיאטרון מרג'נישווילי," הקריא כפיר, "יש לי טראומה מהם!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כל פעם שהביאו אותנו לתיאטרון, זה אף פעם לא נגמר טוב. אף פעם. זה תמיד נגמר בצורה די מעצבנת."
"הפעם ההיא באוסלו שהתעכבת כמה שעות טובות?"
"אה, כן? מה עם הפעם ההיא באתונה שלקח לנו שעות למצוא את הרמז אז הגענו אחרונים?"
"בקיצור – בתיאטרון זה לא נגמר טוב."
~
"טוב, לא משנה מה, אם יש שם מחסום – אתה עושה אותו."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"סיכמנו מראש שאם יש מחסום בתיאטרון, זה התפקיד של גיא. אני כבר נמאס לי לרקוד כל הזמן."
~

(הרכבת השנייה.)
"וואי, אני מתגעגעת לבית," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"במהלך המירוץ עצמו, אתה באמצע משימות, אתה לא חושב וזה, ופתאום, כשיש לך זמן לחשוב בשקט עם עצמך, אתה קולט כמה שאתה מתגעגע הביתה, לאמא, לאחים, לחברים."
"זה בעצם גורם לך לחשוב שאתה עכשיו כמה אלפי קילומטרים מהם, אתה עובר חוויה מטורפת."
"וזה עצוב לי שאני לא איתם. כן."
~

(תיאטרון מרג'נישווילי.)
"הנה, הנה הרמז," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"נהג המונית שלנו היה מהיר כמו ברק."
"הוא היה חדור מוטיבציה לעזור לנו, קיבלנו חתיכת נהג מונית, אפילו ביקשנו ממנו לחכות בשביל שימשיך להסיע אותנו."
"בתקווה שזה לא יהיה ארוך מידי."
~
"סימן דרך: אלפבית גיאורגי," הקריאה אורין.
השפה הגיאורגית, אשר מדוברת על ידי בערך שבעה וחצי מיליון אנשים, היא בעלת אלפבית ייחודי לשפה, אשר נחשב לזר לחלוטין לאלו שאינם דוברים אותה. על הצוותים כעת יהיה להיעזר באנשים מהרחוב בשביל לרשום את שמם, ולאחר מכן, לחפש בתוך התיאטרון מבין אלפי פתקים, את הפתקים שעליהם רשום שמם. רק לאחר שיזהו את הפתק ויגישו אותו לבמאי, הוא ייתן להם את הרמז הבא.
"וואי, זה לא כזה נורא," אמרה אורין.
"ממש לא," הסכים דור.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"ואני כבר פחדתי שידפקו לנו משימה כמו איזה מופע, ריקוד משהו."
"אבל לא. משהו סולידי."
~
"בוא נרוץ מהר לנהג מונית," הציעה אורין.
הם רצו במהירות לנהג המונית שלהם שחיכה להם והביאו לו דף ועט.
"אורין מיידן ודור קובלט," היא אמרה לו.
הוא רשם להם את זה, והם רצו לתיאטרון.
"עכשיו צריך לחפש את זה," אמרה אורין.
"נשתדל למהר."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"ויש להם אותיות כאלו מוזרות! אות אחת נראית כמו לב, אות אחרת נראית כמו האות R עם עצירות."
"זה פשוט הזוי."
"הזוי לחלוטין."
~

"יאללה, סימן דרך," אמרה ספיר, "אלפבית גיאורגי."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו מגיעות לשם, אורין ודור כבר בפנים, כפיר וגיא מאחורינו, ווואלה – אנחנו מצליחות."
~
"קדימה, בואי נחפש משהו שיסכים לרשום את השמות שלנו בגיאורגית."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ובכלל, גיאורגית, איך זה אפשרי שיש לה כל כך הרבה דוברים?"
"למה לא?"
"כי מי שמע בכלל על השפה הזאת?"
~
"וואי, וואי, ספיר, את קולטת שהגענו לכאן?"
"לא."
~

(במונית עם כפיר וגיא.)
"Is it close?"
"Soon," אמר נהג המונית.
"די להיות לחוץ, אחי."
"אני לא יכול, אחי, אני כבר לא מסוגל לסמוך על נהגי מוניות."
"אנחנו נגיע והכל יהיה בסדר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"איכשהו יוצא שתמיד אנחנו עם המזל הנאחס, והאחרים בסדר ובסבבה שלהם עם המוניות."
~

(תיאטרון מרג'נישווילי.)
"זה נראה דומה, אולי זה זה?" שאלה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"זה כמו נגיד שבאנגלית אפשר לאיית את השם איך שאתה רוצה? אז יש מצב שבגיאורגית יירשמו את השם שלי ככה או ככה."
"זה אומר שצריכים להיות מאוד ערניים."
~
"אני אלך לשאול, תחפש בינתיים," אמרה אורין.
היא ניגשה אל הבמאי והראתה לו את הפתק, אך הוא הניד לשלילה.
"לא," היא אמרה.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"למשימות כאלו קוראים משימות ייאוש. המטרה האחת והיחידה שלהם היא פשוט לייאש אותך בדרך לרמז הבא."
"זה משימות של חיפוש, בדרך כלל, כאלו שיכולות לקחת לך שעות על גבי שעות, ואז בינתיים אחרים עם מזל עלולים לעקוף אותך."
~

"Sapir & Na'ama Cohen," אמרה ספיר.
האיש מהרחוב רשם להן.
"Thank you," הן אמרו.
"יאללה, בואי, נסיים לפני אורין ודור ונגמור עניין."
~

(הרכבת השנייה.)
"הנה, נטלי, יורדים," אמרה גל.
~
"גומרים עם הנסיעה סופסוף!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ברגע שהרכבת נעצרה, הדלתות עוד לא הספיקו להיפתח, אנחנו כבר רצנו החוצה עם אמוק מטורף."
~
"סעו לתיאטרון מרג'נישווילי," הקריא שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בגרוזיה אין כבישים. למה? כי כולם שבילי."
~
"וואו, תיאטרון, כמה נפלא."
"יאללה, תפסיק לברבר ובוא לתפוס מונית."
~

"סעו לתיאטרון מרג'נישווילי," הקריא אלון.
"נצא עכשיו, נזדרז ונגיע."
"אז בואי."
~

(תיאטרון מרג'נישווילי.)
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"היינו שם כמה דקות, ואז פתאום, משום מקום, ספיר ונעמה מופיעות."
~
"היי."
היי."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"בכל פעם שאת רואה זוג אחר, זה טוב, כי ככה יש לך אפשרות לעקוף אותם."
"בעיקר כשזאת משימה של מזל יותר משכל."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: לאיזה זוג המזל ישחק, ולאיזה זוג הוא יתאכזר? וגם, הצוותים פוגשים את המאמא הגיאורגית והפרפקציוניסטית.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.