החיים לא משהו – עונה 2 – פרק 17

נקודת המבט של נדב:
"תביא" אמרה ולחכה ממני את החוברת, אין עליה! קיבלתי הודעה, פתחתי את האייפון, הודעה מאמא שלי, מה היא רוצה ממני עכשיו?!? 'אני ואבא צריכים לדבר איתך על משהו חשוב, בוא בסוף הלימודים שלך הביתה' על מה היא רוצה לדבר איתי לעזאזל? 'אני לא יכול אחרי הלימודים, יש לי אימון, אני יבוא בערב' שלחתי לה בחזרה…

נקודת מבט של ניל:
ירדנו עם המורה לספרייה, לחפש ספר, אוווף! לקחתי סתם ספר אחד, לא משהו מיוחד, אני וספריים לא מסתדרים ביחד, אני לא אוהבת לקורא
נדב: "ניל תעזרי לי!!" שמעתי אותו צועק ומיד הספרנית צעקה עליו, אין על הילד הזה!!
אני: "מה קרה? ספר אכל אותך?" אמרתי לו בשקט כשהתקרבתי עליו
נדב: "כן, זה היה נוראי, את לא מבינה, פתחתי איזה ספר, אז והזאב קפץ ממנו וטרף אותי, אל תשאלי איך יצאתי מזה…" אמר וצחקתי "תעזרי לי למצוא ספר" אמר לאחר כמה דקות
אני: "קח" אמרתי והבאתי לו ספר דק דק דק, של כיפה אדומה שבכל עמוד יש משפט ותמונה.
נדב: "יוווא, אני חושב שזה בול לרמה שלי, אני הולך לשאול את המורה עם זה בסדר" אמר והלך, לא רציני זה….

נקודת המבט של נדב:
הלכתי למורה לשאול אם הספר הזה בסדר,
אני: "זה בסדר?" שאלתי כשהתקרבתי אליה
מורה: "אתה חושב שזה הרמה שלך?" שאלה אותי
אני: "כע" אמרתי
מורה: "אז בסדר, תשב כאן, תתחיל לקרוא אותו" אמרה והלכתי לאחד השולחנות, ניל התיישבה לידי.
אני: "היא אמרה שזה בסדר" אמרתי
ניל: "באאמת?" היא שאלה
אני: "כע, אבל הבעיה היא שאני צריך להתחיל לקורא אותו" אמרתי
ניל: "מה הבעיה פה?" שאלתי
אני: "שאנני לא יודע אנגלית" צחקתי
ניל: "אני יעזור לך" אמרה ופתחתי את הספר

נקודת המבט של ניל:
אני: "תתחיל לקרוא" אמרתי
נדב: "We….re wa..s on..ce a gi…rl wh..o li..ve..s wi..th he..r mo..th..er (Were was once a girl who lives with her mother) " הוא קרא כל הבהרה…
אני: "אתה כן יודע לקורא" אמרתי
נדב: "אולי, אבל אני לא יודע מה זה אומר"
אני: "תתחיל לתרגם את המשפט" אמרתי
נדב: "יש ילדה ואמא שלה" אמר
אני: "יפה, יש לידה שחיה עם אמא שלה" אמרתי
נדב: "אעאעאע…" אמר, צחקתי

______________________
סוף סוף גמרנו את הלימודים היום, כבר חשבתי שהיום הזה לא יגמר, נדב הלך לאימון, מה אני יכולה לעשות? משעמם לי! שלחתי הודעה למאי, כמה שהתגעגעתי אליה!!!
אני: 'מושלממממממת אחת!!!'
מאי: 'אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע כמה זמן לא דיברתי איתך!!!'
אני: 'אני מתגעגעת!!!'
מאי: 'גם אני <3…. איך שם?'
אני: 'יש פה מלא ערסים ושרמוטות, אבל שטויות'
מאי: 'יש חתיכים?'
אני: 'האמת שמלא…'
מאי: 'מקנה!!!'
אני: 'חחחחחח, אולי ניפגש היום'
מאי: 'יאללה הולך, עוד שעה דניאל מייקל דילן ונטע באים עליי, יש לי בית רק, תבואי'
אני: 'לא יודעת'
מאי: 'את באה!!!!'
אני: 'טוב, טוב'
מאי: 'יאללה חייבת לעוף'
אני: 'ביוש'
הלכתי להתארגן, נכנסתי להתקלח, לבשתי שורט וחולצת סטרפלס לבנה, מושלמת, יוואאא כמה זמן לא ראיתי אותם? שמתי דאודורנט, בושם עגילים, צמידים ושרשרת, שלחתי הודע לרון (הנהג) שיבוא לאסוף אותי, 'עוד 5 דקות אצלך' שלח לי בחזרה, נעלתי נעליים, לקחתי את האייפון והמפחות ויצאתי מהחדר, יצאתי מהשער, בדיוק רון הגיע,
אני: "מה קורה רון?" שאלתי אותו כשנכנסתי למכונית, ושמתי לב שיושבת לידו מישהי לא מוכרת
רון: "סבבה" אמר
אני: "לא תכיר לי מי שיושבת לידך?" שאלתי אותו
רון: "אהה כן, מאיה חברה שלי, מאיה ניל, ניל מאיה" אמר בפשטות
אני: "היי" אמרתי וצחקתי, שכחתי להודיע לנדב שהלכתי, הוא ידאג לי, שלחתי לנדב הודעה 'הלכתי למאי, חברה טובה שלי, אל תדאג ;) '
רון: "יאללה ביי, תהני" אמר ועצר את המכונית
אני: "ביי רון, ביי מאיה" אמרתי ויצאתי מהאוטו, כבר מחוץ לבית שמעתי את כל הרעשים שהם עושים, שלחתי למאי הודעה
אני: 'כולם כבר הגיעו?'
מאי: 'כן איפה את?'
אני: 'הם יודעים שאני באה?' התעלמתי מהשאלה שלה…
מאי: 'לא, אבל אמרתי להם שתיהיה להם הפתעה (:' שלחה לי ודפקתי בדלת מקווה שמאי תפתח לי
מייקל: "אני פותח" שמעתי אותו צועק, אווף למה?
הוא פתח את הדלת, ברגע שהוא ראה אותי, הוא היה בשוק עם פה פתוח :O.