סיפור אהבה צבאי-פרק 29 (עוד מעט 30!!)

״הם התגרו בי!! זה היה בכוונה אני בטוחה!!״ היא צעקה
״מי התגרה בך?״
״הילדים במלון, הם אמרו לי שהוא לא ישרוד, הם אמרו לי שהפעם אבא ימות!! הם עקבו אחריי כל הזמן, אוי טיפאני, אני לא יכולה יותר״ היא אמרה בעצב.
״חמודה אבא שלך חזק, אני בטוחה שהוא ישרוד!!״ אמרתי וחיבקתי אותה.
״כן אבל..״ היא הפסיקה לדבר והרכינה את ראשה, ״האנה.. מה עשית להם?״ חשדתי בה.
היא פתחה את הפה כדי להגיד משהו אבל קטעה את עצמה ולבסוף הודתה,
״אה.. הרבצתי להם״ לחשה ומבט של בושה עלה בפניה.
לא היה לי לב לכעוס עליה עכשיו, אני הייתי עושה אותו הדבר..
״טוב, בואי תיכנסי, את חייבת להתקלח״ החלפתי נושא וראיתי שזה שימח אותה.
לקחתי גיגית קטנה שעמדה בפינת החדר מהרגע שהגענו ומילאתי אותה במים, שמתי גם סבון ואמרתי להאנה להתקלח באחד החדרים, טוב.. הנחתי שהיא יודעת לבד.
פתאום שמעתי בום. כזה ששומעים כשגיגית מתרסקת על הרצפה וכל המים שהיו בה נשפכים.. נכנסתי לחדר ששמתי בו את האנה והמקלחת המאולתרת וראיתי אותה קופצת מדלגת ורוקדת בחדר, כל המים מהגיגית נשפכו על הרצפה ולהאנה לא ממש היה אכפת.
״האנה..״ נאנחתי.
הייתי צריכה לסדר הכל ולהשגיח שהיא באמת מתרחצת.
״קחי תלבשי את התחתונים שלבשת קודם״ אמרתי, והיא צייתה.
הלבשתי לה את אחת חולות הטריקו של ברטה והיא נראתה.. טוב, מצחיק מאוד.

״אז את, אלינור וסבתא שלך ישנות במצפה רמון?״ שאלתי אותה והברשתי את שיערה הג׳ינג׳י הרטוב והנקי (סוף סוף)
״כן.. היו בומים גדולים ברחובות אז סבתא החליטה לישון כאן, זה הכי רחוק.״
אמרה לי.
״טיפאני? יש לך בית?״ שאלה אותי בסקרנות,
״כן בטח, מה גורם לך לחשוב שלא?״
״סתם, פשוט אבא בדרך כלל לא בבית ואת כמו אבא, זאת אומרת, שניכם בצבא ואתם גם ישנים שם והכל אז זה כאילו אתם לא בבית בכלל״ אמרה בעצב
״אני יודעת שזה קשה שאבא שלך לא בבית, אבל בלעדיו ובלי שאר החיילים לא הייתה לנו מדינה״ הסברתי לה בשקט.
״כן.. אני מניחה שאת צודקת״
ואז דלת המקלט נפתחה בחריקה, ברטה לוסי ונילוס נכנסו פנימה ודיברו על התרופות שברטה הביאה איתה, הם הפנו את הראש אלינו וקפאו במקום.
״אה.. היי״ היססה לוסי,
האנה הפנתה את מבטה אליה והחיוך הרגיל שלה התנוסס על פניה.
״טיפאני הסבר. עכשיו!!״ נזפה בי נילוס
רק ברטה לא נראתה ממש מופתעת, כאילו היא כבר הכירה את האנה..
״אה.. זאת.. זאת האנה. היא הבת..״
גמגמתי. היה לי נורא קשה להגיד את זה, והיה לי עוד יותר קשה להבין שזה באמת נכון..
״היא הבת של דניאל״ השלימה אותי ברטה.
זה היה כמו בטלנובלות האלה שפתאום כולם מופתעים וזה קורה בול באותה שנייה.. זה איך שלוסי ונילוס נראו.

עיניים חומות כמו קפה נפתחו בשנייה אחת, ובאמצע כל הבלאגן, הוא התעורר.