הרפתקאות השלישיה המכושפת פרק 1
פעם היה הייתה משפחה שגרה בבקתה קטנה בארץ אי-שם.
יום אחד האם הולידה שלישיה: שיר, ליה ועדי.
השלישיה גדלה ובגיל 4 של השלישיה אמם נפטרה….
ובגלל כל הקשיים אביהם עזב אותם.
השלישיה חיו לבד, בגיל 10 שלהן שיר אמרה: "בוא נעשה סדר בבית".
וכשעדי עלתה לסדר בעליית הגג פתאום מצאה קופסה קטנה נעולה.
עדי אמרה לשיר וליה "בואו תראו מה מצאתי!".
הן נדהמו, ליה ניסתה לפתוח את התיבה בביידיה וכמובן שלא הצליחה.
אחר כך ליה שאלה את עדי: "איפה מצאת את זה?"
עדי ענתה לה: "שם ליד הכלוב האטום הזה".
שיר אמרה: "רגע אולי המפתח בתוך הכלוב!"
עדי, שיר וליה פתחו בזהירות את הכלוב ובתוך הכלוב היתה עוד קופסה,
אבל הקופסה הזאת לא הייתה נעולה שיר פתחה אותה היא מצאה מפתח.
שיר ניסתה לפתוח את התייבה אבל המפתח לא היה מתאים….
ליה אמרה: "מה נעשה?!"
ואחרי דקה עדי נפלה אחורה ואמרה: "איה!!!, רגע, רגע תראו על מה נפלתי!"
והן ראו תיבה פצפונת, שיר פתחה את התיבה והן פשוט נשאבו לתוכה.
אחר כך אחרי שעות של הליכה ליה ראתה כפתור אדום קטנטן.
ליה אמרה לשיר ולעדי שהיא מצאה כפתור.
עדי אמרה: "על החיים ועל המוות"
ושלושתן לחצו על הכפתור יחד ופתאום משום מקום נפלו לתוך פתח ענק!
"וואו!!!" שלושתן אמרו יחד.
"וואו איזו ארץ כל האגדות שאנו מכירות כאן! ויש עוד אגדות שאנחנו לא מכירות!!!" עדי אמרה.
שיר אמרה: "תראו זאת מפה"
והן הסתכלו במפה וראו שבסוף המפה מצוייר המפתח לפתיחת התייבה שמצאו בעליית הגג.
ואז ליה אמרה איך נעבור את…
המשך בקרוב תודה רעות:)
תגובות (1)
שלום אל רעות,
אז לפני שאני בכלל מתחילה להגיב: ברוכים הבאים אל אתר "סיפורים" (אני מנחשת שרק הצטרפת מפני שזהו הסיפור הראשון שלך, נכון?), אני מקווה שתהני ותכתבי כאוות נפשך.
אני נותנת לעצמי לנחש שאת כבת 9 – 11, אני צודקת?
רעות, יש לי מספר הצעות להמשך דרכך, הצעה בונה כמובן: אז אני מציעה לך לקרוא ד הסוף ובזהירות.
דקדוק והפיסוק של הסיפור
יש לך מספר טעויות בפיסוק, כלומר: היכן את מניחה (או ליתר דיוק, כותבת) את סימני הפיסוק ומדוע. ראשית, נתחיל בטעות שיש לקוראים וכותבים רבים: ניקוד במרכאות. את צריכה להשתדל לנקד בתוך מרכאות, עם נקודה, פסיק, סימן שאלה או קריאה ושלוש נקודות. בכדי להבין מדוע יש צורך בניקוד בתוכם, את צריכה להבין שמשפט במרכאות הוא משפט רגיל. כדי להמחיש את העובדה, פשוט תורידי את המרכאות (בדמיון כמובן) מכל האמרות שיש לך הסיפור. את מבינה למה אני מתכוונת?
כל משפט בתוך מרכאות הוא משפט בפני עצמו, ולכן עלייך לנקדו בהתאם. אם מה שכתוב א-ח-ר-י המרכאות קשור למה שכתוב בתוכן – אנחנו נשים פסיק. כלומר, ניקח לדוגמה:
"אני לא רוצה," היא אמרה. מפני שהיא אמרה את המשפט, זה קשור למה שהיא אמרה, אנחנו נשים פסיק.
אם מה שכתוב אחרי המרכאות לא קשור לשם, אפשר לשים נקודה. וכמובן יש את הברור מאליו: סימן שאלה, סימן קריאה וכולי.
בואי נעבור כעת אל העלילה עצמה של הסיפור, ואל הצורה שלה.
אני רוצה להגיד לך (בלי להעליב) שתוכן הסיפור שלך אינו עשיר במיוחד, וזה בגלל שאינך מקפידה על תארים. תזכרי, הקורא לא נמצא בתוך ראשך, אין לנו מושג מה קורא.
לכן הייתי די המומה, כאשר אחרי בקושי שלושה משפטים, קפצת מגיל צעיר לגיל עשר.
אז לכן, אני ממליצה לך לקרוא את זה מחדש. הסיפור שלך אינו ברור, מאוד קשה להבין מה הולך בו והכל בגלל פערים, חורים בעלילה שאין עם מה למלא אותם מלבד: מילים.
לגבי מבנה העלילה: כמו שציינתי למעלה, את דילגת מתקופה לתקופה מהר מידי. אבל דבר נוסף שעשית לא טוב הוא שהסיפור נגמר לפני שהוא התחיל: קפצת מדבר לדבר וממשפט אל משפט, אין מקום לקורא להשתקע בסיפור.
אני ממליצה לך לקרוא את הסיפור שלך (לעצמך) בעל פה ולראות למה אני מתכוונת. אם את זקוקה לעוד עזרה מכל סוג, את מוזמנת לפנות אליי (מעדיפה למייל שלי שנמצא מתחת לפרופיל שלי). את מוזמנת להגיב לי על התגובה בברכה, אבל הכי הכי: אני מקווה שעזרתי לך!
חזק ואמץ! ליסה!