נרות-פרק 2 פרק אחרון
אחרי כמה דקות האחות שירלי באה אלינו
"אני מצטערת הסרטן שלך קשה מאוד"
הלכתי לחדר של לינוי
"אני עוברת לבידוד" אמרתי לה
היא חיבקה אותי
כבר נעבירו לי את כל הדברים לבידוד
לידיבבידוד היה נער במצב בדיוק כמו שלי
"היי"
"היי"
"כמה זמן אתה בבידוד?"
"לא מזמן עברתי"
אמר והעביר יד על פדחתו
לקחתי את הפיאה שלי
"לא ניראה לי שאני אצטרך את זה"
"זה גם די מבאס שכימעט לא יבקרו אותנו"
הוא אמר
"כמה זמן יש לך?"
שאלתי
הוא לא הבין
"לחיות"
"אמרו לי חודש"
"אתה יודע גם לי אמרו ככה וכמעט לא הספקתי כלום"
"אני פחות מרחם עלינו אני יותר מרחם על ההורים שלנו"
בחודש הזה היה אביב ולא יכולתי לצאת אז אמא שלי כל הזמן הביאה לי ויהונתן
הילד שלידי בבידוד חרקים ועלים מבחוץ
ביום האחרון:
"כואב לי" אמרתי בלחישה
"גם לי" יהונתן אמר בשקט
ראיתי לאט לאט יותר ויותר שחור וכאביי היתחזקו
לאחר דקות ספורות אני ראיתי מגש, מגש שעליו נירות ואיש שמשחק עם הנרות והאש
ראיתי את הנר שלי והוא היה כבוי
וכך גם של יהונתן
ראיתי איך הגורל משחק בחיינו איך הוא נונשף בעדינות על נירות של ילדים מסכנים
רציתי לומר לו להפסיק להרוג אנשים אבל המילים לא יצאו מפי
כי בגורל אי אפשר להילחם
אחרי זמן מה ראיתי את ההלוויה
ההלוויה שעשו לי
איך אמא ואבי בוכים עלי
רציתי ליקרוא להם אבל ידעתי שהם לא ישמעו
ואני רק מזילה דימעה ההופכת לגשם שוטף
למרות הגשם אימי ואבי נישארו באותו המקום
בוכים על ילדתם שאבדה לנצח
תגובות (0)