עיניים קרות ועור חיוור.

אדישה היא כירח,
חיוורת באור הזורח.
צלילים שקטים נשמעים מבעד לחלונות הדממה,
כאחת שלקוחה מין השממה.
לחישה עמומה נשמעה,
ואחריה צרחה מקפיאה.
עיניה זהרו באור אכזרי,
היא שונה, היא לא כמו הנער האנושי.
צחקקה היא, מביטה במחזה,
אף דבר לא היה נורא כמו זה.
להבות ריצדו מול עיניה הקרות,
האש רקדה כמו אלפי שמלות,
אנשים שביקשו עזרה מהנערה החיוורת,
אך הם לא ידעו שהיא אחרת.