לבד,תמיד לבד..(פריקת עצבים)

היינו באמצע הרחוב,מפוחדים,מורעבים ועייפים.
הוא התקרב אלינו צעד,ועוד צעד,ועוד צעד.
פניו היו מוסתרות בדם.
החנתי בשריטות רחבות על ידו השמאלית.
ידו השמאלית החזיקה שק,ידו הימנית החזיקה מאצ׳טה.
כשהוא התקרב שיערו השחור התנופף ברוח הקרירה.
הוא השליך את השק על המדרכה,החזיק במאצ׳טה בשתי ידיו והסתובב אליה.
כשהיא בוכה,פניה מלאות דמעות,הוא מתקרב אליה.
״עזוב אותה!״נפלטה מפי צעקה.
הוא הסתובב אליי בפנים מלאות דם וחיוך מעוות.
מרגע לרגע שפתיו נמתחו עד שהגיעו כמעט לשיערו השחור.
פיו נפתח וצרחה חדה מילאה את הרחוב.
מתוך פיו יצאה יד שחורה,ששחררה אלפי עורבים לאוויר.
יכולתי להרגיש את המאצ׳טה קוטעת את שתי ידי ואת בטני.
עצמתי עיניים בכל העוצמה כשהוא שלח את ידיו אליה.
צרחה חדה מילאה את האוויר ודם ניתז על פניי.
הרגשתי כאב חד בידיי וברגליי.
כשפקחתי עיניים הייתי בתוך מגרש,קשור מידיי ורגליי לגדר,וכל הילדים מהשכונה,שקיללו אותי,השפילו אותי,העליבו אותי,עשו עליי חרם..כולם שם.
צוחקים עם חיוך מבועת על פניהם.
והנה הוא,עם המאצ׳טה שלו,קורע את בטני.

מסקנה:לא לסמוך על אנשים עם מאצ׳טות ^___^