הכישרון- פרק 31 חלק א'(פרק אחרון)~ אבל. למה ?!

~ מנוקדת המבט של נוי ~
רעש הדהד בחדר. רעש מחריד. ואני כמובן ידעתי למה הרעש הזה יוביל. נעמה שעמדה על הרצפה לפני כשנייה נפלה על הרצפה המלוכלכת ושום קולות נשימה הגיעו ממנה.
זהו זה. אני תמיד האמנתי בסוף טוב הכול טוב. אבל תראו מה קרה.
מאור, תם, נעמה, וירדן כבר לא איתנו. וזאת כבר ההתחלה. והאמת אנחנו אפילו לא יודעים למה הוא עושה את זה. למה רם עושה את זה. הבנו שנקמה, אבל במי ?
רק לפני כחודש הגעתי לבית הספר הזה, ואפילו החזרות של המחזמר עדיין לא התחילו. ופתאום, כל ההתרגשות שהייתה לי שעברתי את האודישן כניסה לבית הספר הלך לעולמו, הכל הפך לאפור.
אפילו המשפחה שלי. המשפחה החמה ואוהבת שלי, נראתה אויבת לימים שלמים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
כאילו מי חשב שהחברים הכי טובים שלי ימותו, אחד אחרי השני. מול העניים שלי.
ולחשוב שכל האנשים האלא באו לכאן רק מסיבה אחת, לממש את הכישרון שלהם.
אבל עכשיו אפילו את החיים שלנו אנחנו לא ממשים .
" אתה יכול להגיד לי רק משהוא אחד." אני הייתי היחידה שיכלה לדבר אחרי הדבר הזה, וגם בקושי.
" הופה. איזה אומץ. מה את רוצה להגיד ?" רם זלזל בי והתחיל לצחוק
" למה אתה עושה את זה ? מה המטרה שלך ?" שאלתי אותו
" נקמה." הוא סינן אבל ראיתי בפנים שלו, זה ממש אבל ממש לא הסוף של הסיפור.
" אנחנו בכל מקרה הולכים למות עוד שנייה. תגיד לנו לפחות למה אתה הורג אותנו." סיננתי, אני אפילו לא מבינה מאיפה קיבלתי את האומץ להגיד את זה
" שנה שעברה. כשלא עברתי את האודישן לבית הספר. כי לא הייתי זמר מספיק טוב. בגלל שהייתי רפאר." הוא התחיל לדבר אבל הפסיק באמצע, ואני הייתי בטוחה שהוא למד פה !
" אז החלטתי לרמות, נכנסתי לפה במרמה. ופרידה המפגרת, לא שמה לב לזה " אלי שבכתה עד עכשיו והסתכלה על הרצפה הרימה את ענייה אל רם בשנאה
" באיזה שהוא יום . מישהוא החליט להלשין שאני לא התקבלתי. והמישהו הזה זה זאת. זאת נעמה." הוא אמר
" אז כל הזמן הזה ידעת ." מייק מלמל
" כן. ידעתי שזה לא אתה." רם ענה לו
" אז הבנתי למה נעמה. מה איתנו ?" אלי צרחה
" כל אחד מכם ניסה להרוס את התוכנית שלי בדרך אחרת. ולכן מגיע לכם למות." הוא אמר
" אני לא הרסתי לך את התוכנית. אתה פשוט שמת אותי בתור המטרה של התוכנית. מה אתה רוצה ? שאני אשתוק ?" מייק היה מעוצבן
" האמת. שכן." רם אמר
" אתה היית ילד כל כך טוב פעם.." אלי בכתה
" השתנתי." רם סינן
" אי אפשר להשתנות. תנסה לחשוב שנייה, מה יקרה עם יתפסו אותך ?" אלי אמרה
" אלי. תצאי בבקשה." רם מלמל
" מה?" אלי לא הבינה , והאמת שגם אני לא.
" אני לא רוצה לפגוע בך. תצאי מהחדר בבקשה." רם אמר ואלי נשארה במקום, נצמדה לרוני.
" אני לא יוצאת בלי החברים שלי." אלי אמרה בקול רם, ואפילו יציב.
" את יכולה לקחת איתך חבר אחד. " רם החליט לבוא לקראת
" תעשי את זה." הסכמתי
" אני לא משאירה אתכם פה !" אלי צרחה
" בחירה שלך." רם אמר
" תצאי." מייק אמר
" אתם בטוחים ?" אלי שאלה
" כן." אמרתי והסתכלתי ימינה כדי לראות עם אורין מסכימה גם. אבל לא. היא לא הייתה שם. וגם לא בכל מקום אחר. אורין ! היא ברחה ! יש לנו סיכוי !
" טוב. רוני בוא איתי." היא אמרה בבכי וקמה, ורוני איתה. יצאו ביחד.
ורם איתם, אבל רם השאיר משהוא בחדר. פצצה.
1:00. דקה שנשאר לנו לחיות בה.