החיים של דמי…. הקדמה.
"דמיטריה, גשי בבקשה לחדר האחות כדי לבדוק את הגובה והמשקל שלך כמו בכל שנה" אמרה לי המחנכת שלי.
"אני לא אוהבת כשקוראים לי דמיטריה!" אמרתי בעצבנות ונכנסתי לחדר האחות.
האחות הייתה נראת בערך בת 50 והיא התלבשה ממש מוזר, היא לבשה חצאית צמר וחולצה תואמת, שיערה האדום היה קצוץ וריח לא טוב יצא מפיה.
"דמיטריה, המשקל שלך לא תקין לגובה, את צריכה להבדק אצל רופא משפחה" היא אמרה לי והיאה לי הפניה לרופא.
"בסדר, ומה אני צריכה אחר כך לעשות?" שאלתי.
"אני לא יודעת, הרופא משפחה יגיד לך" היא ענתה וחזרה להתעסק בניירת שהייתה על שולחנה.
כבר שנה שאני חותכת ואף אחד לא יודע על זה.
אני גם מקיאה את כל האוכל שאני אוכלת ובגלל זה הרזיתי ממש בזמן האחרון.
בשכבה הילדים ממש לא אוהבים אותי והם תמיד מציקים לי ואומרים שאני "שמנה" ומכוערת" ו"שישי לי חיוך מפחיד".
סיפרתי את זה לאמא שלי אבל היא אמרה לי שזה בגלל שהם מקנאים בי ושזה יעבור להם.
"במה הם מקנאים?" שאלתי לא מבינה.
"בזה שכבר בגיל 7 ההית מפורסמת" היא ענתה לי והמשיכה להתעסק עם הכביסה.
לא הבנתי איך זה קשור לשנאה שלהם אבל בליבי בכל זאת הייתה תקווה שהם באמת יפסיקו.
התחלתי לחתוך את עצמי בעקבות אמירה של ילד:
"דמי, עדיף שתתאבדי ולא תיחיה איתנו, כי יהיה לך מאוד קשה!"
המילים האלו חדרו עמוק לליבי ועד היום אני זוכרת אותם.
תגובות (11)
אהבתי (:
תמשיכייייי
תמשיכי מהמם!
ונכון שאין הרשמה כי אני בסיפור גם בלי הרשמה (רמז כזה גדול לא קיבלת בחיים חחחח)
רעיון מעניין, תמשיכיי
חחחחחחחח מורן… אממממממ נחשוב עליך…
סתם, תביאי לי שם אמריקאי(:
וואו זה נשמע ממש מענין מתי את ממשיכה?
♥♥♥לין
אני עדין לא כתבתי את ההמשך(;
אוליי מחרתיים אני ימשיך כי מחר אני נוסעת לירדנית (כינרת).
מור במקום מורן זה בסדר?
תהני!
חחחחחחחחח
לין תודה ומורן נראה איך זה יסתדר(:
תמשיכי הרגע
וואו ממש יפה !!
תמשיכי :)