מכתב לילדים בכיתה שלי

אין לי מילים… לא הייתי רוצה להיות בכיתה שלך עכשיו, שאם מישהו מהם באמת יקרא את זה, איזה השפלה הוא ירגיש. לי יש משהו דומה, אבל פחות נורא.
פעם זה היה גרוע כמו שלך, אם כי מעולם לא נחשבתי שמנה ( או שמנמונת ), והאמת, אני בספק אם את כזאת.
אולי תרשמי לאיזשהו חוג, תכירי שם חברים חדשים? בבית ספר אני לא ממש מקובלת, אבל בחוג אני צוחקת ומתפרעת… אל תשכחי שאת מקרינה לבחוץ את מה שאת מרגישה בפנים. עכשיו יש בחוג שתי בנות מהשכבה שלי, שמודעות למצבי החברתי, ונראה לי שהן חטפו שוק טוטלי כשהן ראו איך אני בחוג. אולי זה ישתפר לך.
מקווה שעזרתי, ושיהיה לך יותר נחמד בבית ספר.
באהבה מיכל :)

קראתי את זה והצטמררתי…
תקשיבי, זו התרופה הכי טובה – לצעוק ! את רוצה לצעוק את מה שאת מרגישה. אז, למה את לא עושה את זה?
את מפחדת מאנשים? אל תדאגי הם לא נושכים… בא לך לצאת על איזה מישהו שירד עליך? שימי פס עליו ותראי לו שגם לך יש ביטחון. מתחילים לצחוק עליך יותר? תראי שלא אכפת לך – שאת יכולה להתמודד ! תראי להם שאת חזקה ואת לא סתם…
תמיד אפשר להכיר חברות לא רק מהכתה או מהשכבה. אלה גם מחוגים, תנועות נוער וכאלה… תשמרי איתה על קשר. יהיה נחמד :D

אומנם לא חוויתי מצב כמו לך, אבל חברה טובה שלי כן…
אם את רוצה דברי איתי במייל:
[email protected]

ודבר אחרון…
"חייכי לעולם, והעולם יחייך אליך (:"

אני לא חושבת שאני יוכל לגרום להם לקרוא…
ולי קשה לצעוק.. אחרי שבע שנים של שקט שסידרתי לעצמי הצעקה לא תבוא בקלות

וואו, תקשיבי:
גם אני הייתי ככה… אבל מכיתה א'-ג'
ואז התגברתי… והעזרה הכי טובה היא…
(סמכי עליי זה מה שעשיתי ובגלל זה אני ככה היום!)
לצחוק, לחייך, להנות מהחיים!
אם הייתי פוגשת אותך עכשיו… כנראה שהיית החברה הכי טובה שלי :)
אני תמיד מתחברת לבנות שקשה להן… והן -חושבות- שהן שמנות…מכוערת וכ'ו וכ'ו
ואני פשוט נותנת להן את האומץ לדבר!
יש לי חברה כזאתי… היא החברה הכי טובה שלי עכשיו!
בהתחלה היא הייתה חסרת ביטחון… בדיוק כמו שאני הייתי
(ובתכלס אני עדיין כזאת…) אבל אמרתי לה שמותר להגיד לכולם מה אנחנו חושבות!
ווואלה?! זה ממש עוזר…
קחי את העצות שלי…
ואם את רוצה לדבר איתי (בכייף) כנסי לפרופיל ותשמרי איתי על קשר!
אני בטוחה שאת ילדה ממש אבל ממש מווושלמת!
הפנמת?!, הבנת?!
אני שמחה :)
עכשיו חייכי לעולם!! אני בטוחה שתרגישי יותר טוב… :)
נ.ב
סורי על החפירות פשוט גמאני הייתי ככה שהייתי קטנה וצריך לתקן את זה…
כי לא ידעתי מה אני מפסידה כגון: הילדות שלי…
:)

הלוואי וזה היה כל כך קל כמו שלך היה…

לי זה קצת שונה,
אני הצלחתי להתחבר עם אותם ילדים, אך הם היו מגעילים!
הם הפסיקו להציק, אך עדיין לא אהבתי אותם, הם פשוט הציקו לאחרים וזה הגעיל אותי.
למזלי הרב, הייתה כיתה מדעית ושם הילדים היו מושלמים בשבילי!
אני מציעה לך, לחפש אנשים שאת מרגישה איתם בנוח, לא לחפש את האלה שגורמים לך אי נוחות!
עם את תתחברי אם האנשים הלא הנכונים, הם יעשו לך הרגשה רעה!
מקווה שעזרתי:)❤

זה לא קל…