לרקוד – פרק 67 (1D)

אביה/זאין

המוזיקה רועמת באוזניי דופקת יחד עם האלכוהול הזורם בעורקיי, בבית של אחד מהילדים העשירים והפלצנים שלומדים בשכבה שלי העורכים מסיבת סיום אחרי טקס הסיום שאירע בבוקר.
״אולי נסתלק מפה?״ אני שומעת את קולו של זאין באוזניי, ידו השרירית עוטפת את המותן שלי והוא מצמיד אותי קרוב אליו כמה שיותר, כמה שאפשר, להראות לכול הבחורים השיכורים והחרמנים שמסתובבים פה מסביב שאני שלו, אך ורק שלו.
״עוד מעט, אני לא יכולה לברוח כול כך מוקדם״ אני מצחקקת בלי שום סיבה ברורה ונושקת קלות ללחיו המכוסה זיפים שחורים ורכים המעקצצים על שפתיי, הוא מהנהן בחיוך ונאנח בשקט מחזיר לי נשיקה חמה על שפתיי.
״אביה, את נראת מדהים!״ אני שומעת קול מוכר וצפצפני מאחוריי, אני מסתובבת לאט, מגלה את כריסטינה אחת הבחורות שלמדו בכיתה שלי.
״תודה כריסטי, גם את״ אני משיבה במתיקות מזויפת, קשה להתעלם מהמבטים שהיא העיפה בזאין, נראת כאילו היא עוד שנייה הולכת לטרוף אותו.
״כריסטי תכירי, זה החבר שלי זאין״ אני אומרת בחיוך משועשע, זאין מהנן בראשו פעם אחת, ואני מחליטה להשתעשע מעט, ״למה שלא תרקדו ריקוד אחד?, אני כבר חוזרת״ אני אומרת בחיוך תחמני נותנת לאלכוהול להשפיע על המוח שלי במקצת וממהרת להעלם בין האנשים, מבחינה במבט העצבני של זאין ממרחק.
אני מגחכת בשקט לעצמי, אני לא מודאגת מכך שאני משאירה את זאין עם כריסטי אני יודעת שלא יקרה בניהם כלום.
התחלתי בחיפושים אחרי אור שנעלמה לי לפני שעות ארוכות בתחילת המסיבה.
לבסוף הבחנתי בשער המחומצן והבהיר של נייל מרחוק, פילסתי את דרכי לעברו, מזהה את אור צמודה אליו ושפתיהם אינם מתנתקים לרגע קל.
״אוי תמצאו חדר״ אני מתבדחת ועושה כאילו אני מסתירה את עיניי, ״אביה״ אור אומרת מתנתקת משפתיו של נייל שצחק, ״איפה זאין?״ שאלה אותי בהתחכמות.
״השארתי אותו עם כריסטי״ אמרתי ולא יכלתי לעצור את הצחוק שלי מלהתפרץ, כריסטי היא אחת הבחורות הכי הזויות בשכבה שלנו.
היא מחליפה מצבי רוח כמו גרביים.
״מסכן״ אור מזעיפה מבט וממהרת לגחך מיד אחרי זה, ״אני יילך להציל אותו״ אמר נייל צוחק בעצמו נעלם בין קהל האנשים שמילא את הבית הגדול והמפואר הזה.
״אור את קולטת שסיימנו תיכון?״ אני שואלת ומתיישבת על כסא בר גבוהה ומסתובב ליד שולחן עמוס חטיפים אלכוהול ושתייה קלה, אור מסתכלת עלי עם חיוך קטן על שפתייה.
״אוקיי,כמה שתית?״ היא שואלת אותי ואני רק מגחכת בשקט, ״קצת״ אני מודה ופורצת בצחוק לא מוסבר, ״קצת הרבה״ אור מתחילה לצחוק יחד איתי חושפת טור שיניים לבנות וישרות.
״היי, לא השתכרתי מלא זמן, תני להנות הורסת שמחות״ אני מלמלת לעברה בחיוך ומרגישה את הרגשת השוכרות שממלאת אותי לאט.

*

״ואז הוא פשוט עזב אותי!״ היא בכתה, דמעות של ממש והדבר היחידי שהתפללתי אליו שמישהו יבוא ויציל אותי מהנערה החסרת גבולות הזאת.
״אני לא עשיתי כלום, זה היה בטעות ששכבתי עם החבר הכי טוב שלו, לא התכוונתי שזה יקרה כמה פעמים״ היא המשיכה למרר בבכי, לספר לי דברים שממש לא היה לי אכפת מהם, ובטח שלא ממנה.
הבחנתי בשער הבלונדיני של נייל בין האנשים, רואה אותו מתקרב לעברי, ״הינה אתה!״ אמר נייל מושך אותי במהירות אל עבר מקום כולשהו, משאיר את כריסטי לבדה.
״תודה לאל״ אני לוחש לעברו שנעלמנו מנקודת המבט שלה שחיפשה אותי בקהל.
״אביה שיכורה, בגלל זה היא השאירה אותך עם הבחורה הזאת, היא חושבת שזה מצחיק!״ צחק נייל והוביל אותנו אל עבר אביה ואור שישבו על כיסאות בר גבוהים ליד שולחן שחור מבריק המתאים לכיסאות שמונח עליו אלכוהול, חטיפים, ושתייה קלה.
״מתי היא הספיקה להשתכר?״ שאלתי מבולבל, איך לעזאזל לא שמתי לב שאביה שיכורה שהיא הייתה לצידי כמעט כול הערב.
״זאין כמה שתית?״ נייל צוחק ומסתכל עלי, ״הפסקתי לספור אחרי הכוס השישית״ צחקתי מבולבל, בגלל זה לא שמתי לב שאביה שיכורה, גם אני קצת שיכור בעצמי.
התחלתי לצחוק, בלי שום סיבה מספקת לכך, ״אוי״ נייל נאנח שהוא מגיע אל אביה ואור, ״כראה ששניהם שיכורים!״ מכריז נייל ומסתכל עלי ועל אביה, המשכנו לצחוק, בלי סיבה, נותנים לאלכוהול להשפיע עלינו בצורה הכי טובה שקיימת.
״קדימה בואו ניקח אתכם לבית״ אור אומרת וקמה מהכסא הגבוה, מושכת את אביה אחריה ושניהם מתקדמות על העקבים הגבוהים שלהן אל עבר היציאה מהבית המפואר הזה.
״קדימה זאין, גם אנחנו״ נייל מסמן לי ביד שרירית להתקדם אל עבר היציאה ואז מההרגל המוכר שלו מעביר את היד בשיערו המחומצן.
״רגע״ מלמלתי, חוטף מהשולחן בקבוק וודקה שקוף ולוקח אותו איתי.
״זאין תשאיר את זה פה״ נייל התחיל לצחוק רודף אחרי בריצה קלה, בזמן שהתקדמתי אל עבר היציאה.
״אני כול כך מרחם עלייך ועל האנגאובר המטורף שהולך להיות לך מחר בבוקר״ אני שומע את נייל צוחק באוזניי כשיצאנו מהבית היוקרתי שאירח את מסיבת הסיום של אור ואביה.
ואני ממשיך לצחוק בלי סיבה בדרכי אל הרכב שלי, אור נסעה עם אביה ברכב של נייל.
ונייל יסיע אותי ברכב שלי אל דירה המשותפת שלי ושל אביה.