אחרת- פרק 2

שוב איחרתי לבית הספר. וכל כך התעאכזבתי, שלושה ימים אחרי היום הראשון ללימודים ואני כבר מאחרת.
רצתי לכיתה ונכנסתי בצלצול. התיישבתי במקומי ופתאום נכנס אדם כשלצידו שני בנים שריריים.
הם מתיישבים שולחן לידי ואני מסתכלת עליהם בגיחוך. הם רק בני 15, למה הם צריכים בלונים בידיים.
השיעור הראשון היה שיעור מדעים ונכנסה מורה חמודה וטיפה נמוכה לכיתה, היא הייתה על עקבים קטנים והיה לה תיק גדול על הכתף ופנים עגולים ומתוקים, היא התקרבה לשולחן המורה ושמה עליו את התיק הגדול ומתיישבת.
"שלום ילדים, אני המורה ענת ואני אהיה המורה שלכם למדעים. תוציאו את פתקיות השמות. אני מוציאה את השם עם הפתקית יעל באותיות בלון ושמה הקצה השולחן. חלק מהילדים חוץ ממני מוציאים אבל הרוב ממלמלים תירוצים ופתאום לילי אומרת. "מה דעתך המורה שפשוט תזכרי את השם שלי מהדף עם הציון הגדול מאה, מה דעתך?"
ענת משלבת את הידיים במורת רוח "אז את אומרת שאת מאוד טובה במדעים?"
"כן המורה אני יודעת כל דבר במדע של היום. במיוחד טכנולוגיה." ענתה בהיתנשאות ונפנפה בשער.
"אוקיי, אז מה זה פיקסל?" שאל בחיוך ענת.
"אה, אמ… אני לא יודעת כי אנחנו עוד לא יודעים את זה! אני מתקדמת רק לפי הקצב של הגיל את יודעת." מנסה להוכיח, ליסי מושיבה אותה בפנים אדומות ואני מחייכת."טוב, בואו נתחיל." סוגרת ענת את הפרשה ומתחילה בשיעור.
כל השיעורים עברו ולא השתתפתי יותר מידי בשיעורים כדי שלא יצחקו עלי.
כשהסתיים היום מיהרתי לצאת ולילי נתקלה בי ו'נפלו' לה הספרים.
היא הסתכלה עלי במבט זדוני ואמרה בחביבות מאולצת "מה נשמע? לא כל כך דיברת היום, שמנה, אני חושבת שאת וענת." היא אמרה בזלזול "הופרדתם בלידה, את יודעת אתן שתיכן כאילו מה זה חנוניות. ושמעת שללכת למנהלת זאת הלשנה ולא יהיו לך חברים אחרי זה? אוי, סורי מאמי שכחתי שאין לך חברים. ביי לוזרית." היא נפנפה בשער הארוך שלה והלכה משם במהירות.
הרגשתי כאילו בעטו בי בבטן ושאם אני אלשין יבעטו בי עוד יותר חזק. טמנתי בידיים שלי את פני והרגשתי ליטוף בגב וראיתי מי ליטף אותי. זאת הייתה ענת היא הסתכלה עלי ברוך. היא הייתה בגובהי.
"די, ילדתי שמעתי מה היא אמרה לך. אני מקווה שאת לא חושבת על עצמך ככה."
"לא. אני לא. עד עכשיו."ואני פורצת בבכי ורצה הבייתה כשנכנסתי התמוטטתי על המיטה ושחבתי ככה כל היום ופספסתי אימון. אמא שלי בדקה אותי ואמרה שיש לי חום אז נכנסתי למיטה והיא קבעה שאני לא הולכת מחר לבית הספר. הרגשתי קצת השתפרה כשהבנתי שלא אצטרך לפגוש את לילי וליסי מחר אבל המצב רוח ירד מיד כשנזכרתי איך ברחתי מענת והיא היחידה שדאגה לי באמת.
נרדמתי עם לחיים יבשות ולב קרוע.