חטופה בטעות פרק 5

הגענו והכניסו אותי הביתה ,
למה?! למה אני חייבת להיות תקועה עם ארבע בנים שהטובה היחידה
שלהם בשבילי זה רק להרים אותי?!
אכלנו צהריים, ״ מייקל תעביר לי בבקשה את המלח ״ שאלתי.
״רק שברת רגל וכבר התחלת להתפנק״ הוא ענה בחוסר רצון.
״ בסדר לא צריך אני אקח את המלח בעצמי״ אמרתי , ״ רק חבל שהוא נמצא במרחק קילומטר
ממני ואני אצטרך לקום בשבילו״. המשכתי לדבר בעצבנות.
אחרי הארוחה עליתי למעלה בקביים וכבר התחיל להחשיך, כל זאת התעוררתי בבית חולים רק מלפנ
שעתיים והנסיעה רק לשמה זה איזה שעה.
ישבתי בחדרי ופתאום ולוגן נכנס : ״ את צריכה משהו?״ הוא שאל, ״ לא, אני בסדר״ עניתי.
לוגן נכנס לחדרי וישב על המיטה שלי ביחד איתי , ״ תקשיבי״ הוא אמר, ״אני יודע שהגבס מזויף…".
ואני הייתי בשוק!! מאיפה הוא יודע את זה?! אה… לא סיפרתי לכם? מתי שכל הבנים יצאו אני התעוררתי וראיתי את הרופא, הוא אמר לי שלא שברתי כלום חוץ מפציעה בראש.
אז שיחדתי אותו שיחבוש לי את הרגל ויגיד ששברתי אותה ורק הייתי צריכה לשחד אותו בחמישים דולר ^^
(שהייתי בבית יתומים עבדתי בשביל לקנות בגדים , זה היה עבודה אמריקאית אז שילמו לי בדולרים)
ואני תמיד סוחבת איתי את הכסף לכול מקום, אני מחביאה אותו תמיד בחזייה בפתח מיוחד.
אז סיפרתי איך השגתי את הגבס ,על הבית יתומים, על זה שלא היו לי חברים .
אני לא יודעת … פשוט כל כך נפתחתי אליו באותו רגע… אני לא יודעת מה עבר לי בראש…
לוגן: " א… אני ….אני לא ידעתי…"
"זה בסדר, אף אחד לא ידע…" אמרתי.
"לא זה לא בסדר מריאנלה! , שום דבר ממה שקרא פה לא בסדר!"
"פשוט תעזוב אותי בשקט…" אמרתי בלחש.
"אני לא אעזוב אותך, אני חבר שלך…"
אני הייתי ככה O_O , מהר שיניתי נושא, וואו… פעם ראשונה שיש לי חבר! לא כאילו של נשיקות וכו' .
אלא חבר שאני יכולה לדבר איתו על ממש!! .
"יאיי!! " אמרתי, "אז אתה מתי אתה עומד לעוף מפה?"
"אפ אפ אפ מה זאת אומרת עף מפה?!" הוא שאל בציחקוק קל.
"אתה יודע.. עף מפה כדי שאני יוכל לישון קיבינימט!!" עניתי לו במבט מרגיז.
"טוב .. אני עף עכשיו אבל את זאתי שהולכת לישון עם בגדים מסריחים ^^"
הוא מהר קפץ מהמיטה ורץ לכיוון הדלת, לקח לי שנייה לחשוב …
"רגעעע!!" צעקתי, "מה?" הוא נעצר מול הדלת והסתובב לכיווני.
"אתה באמת מתכוון לתת לי לישון עם הבגדים המטונפים האלה או מה?!"
"או מה" הוא אמר תוך כדי שהוא מגחח.
"בטח בטח, לך תביא פיג'מה נורמלית ואני אחכה כאן", אמרתי לו.
"חה חה חה הרגת אותי את באה איתי לקחת פיג'מה".
"לא… אתה הולך ומביא לי פיג'מה ואני מחכה פה!" אמרתי לו בקול עצבני.
"בעצם… מי שואל אותך?!" הוא אמר בטון נרגז, והתקרב אליי.