אהבה מצלקת
כשהרוח נושבת,
מעיפה את החול,
משחקת בעננים הלבנים,
חברת האמת של השמש,
מצחקקת, מפזרת ומארגנת,
הורסת את שערה השחור.
אך ברוח הים החמימה,
ליד חופות חיפה,
שם, כששערה הרוס,
ועיניה עצומות,
היא מושלמת,
חסרת פגמים.
אני לא רוצה שהיא תפגע,
אך לא יכול לחכות,
לרגע שבו אהבתי,
תשבור את ליבה.
תגובות (3)
יפהפייה ועדין!!! פשוט מהמם!! כל הכבוד!!
כול כך עמוק.
כול כך עוצמתי ויפה..
אהבתי :)
שיר עוצמתי ומהמם :)
נולדת להיות משורר ;)
-5-