אינסוף מחשבות

אני מרגיש ריק,
ריק בתוכי,
חלול כמו עץ,
קליל כמו נוצה,
שנתלשה מכנפיה,
של האהבה.

אני לא יכול לעוף,
לא יכול ללכת,
נשאר במקום,
שורשיי נטועים,
באדמה שכה קרה,
אך אני קר יותר, מבפנים.

ואני לא יודע למה, כל זה קורה.
האם הירח יוכל למשוך את כאבי, הרחק?
האם את תוכלי לשנות אותי?
האם אני רוצה להשתנות?
כל כך הרבה שאלות,
אינסוף מחשבות,
נשמה נשברת על החול.

כמו גל, אני רק מתנועע.
רץ ואז נסחף אל הים.
לא מסוגל לצאת,
לא יכול להשתנות,
אני כלוא בתוכו,
האוקיינוס המרפא את פצעיי.

כמו ציפור ששברה את זנבה,
לא מנווט, בחשיכה.
לאפלה אני שייך,
אין מקום לי באור השמש,
השמש שאוהבת,
אותך כל כך.

ואני לא מבין, מדוע זה קורה.
האם הכוכבים יהרגו אותי, ברוך?
את תוכלי, לקבל אותי?
האם אני רוצה להשתנות?
כל כך הרבה תהיות,
אינסוף מחשבות,
לב מצולק קבור עמוק.

התקווה בשבילי כבר אבודה.
אין מחילה לחטאי,
אני לא מלאך.
כמה עצוב כשאת נעלמת,
אבל אין טעם לנסות,
את כבר הלכת.

אלוהים הוא השחקן,
אני רק פיון קטן,
נועדתי, למוות.
להגן אני מנסה,
על מלכי, שבשמיים,
אך נכשל.

ואני לא מצליח, לא יודע מה קורה.
האם שירת פיות, תנצח את כאבי?
האם את תוכלי, לאהוב אותי?
האם אני רוצה את אהבתך?
כל כך הרבה דמעות,
אינסוף מחשבות,
חיוך מזויף, חרוט בשפתיי.