וואנשוט אורי & הארי.

שנה עברה מאז ההכרות שלי עם החבר שלי הארי.
אני יושבת על הספה בבית שלי וחושבת על אותו היום.
אני הלכתי ברחוב ופתאום אני רואה בחור מתולתל עם עיניים מהממות רץ, הוא כאילו ברך ממישהו.
מאחורי הבחור ראיתי מלא בנות רצות והבנתי שכנראה הוא מפורסם.
הבחור נתקל בי ונפל.
התקרבתי אליו והושטתי לו יד, הוא קם מהאדמה ומשך אותי מאחורי האבן הגדולה שהייתה באותו המקום.
כמה דקות ישבנו שם ושתקנו.
הוא התחיל לפתח שיחה:
"היי, אני הארי סטיילס" הוא אמר והושיט לי את ידו.
"נעים מאוד, ואני אורי" אמרתי ולחצנו ידיים.
"אז, למה רודפות אחריך בנות?" שאלתי.
"אני זמר בלהקה מאוד מפורסמת והן רודפות אחריי כדי לקבל חתימה או תמונה" הוא ענה.
"וואו אז אני עכשיו יושבת ליד מפורסם?" אמרתי בתדהמה.
"כן, אבל לא נעים לי כשאומרים לי שאני מפורסם, אני קודם כל בנאדם" הוא אמר.
"אוקיי, הבית שלי לא רחוק, אתה רוצה נלך אליי תסתתר אצלי ותצא מאוחר בלילה שלא יזהו אותך" אמרתי לו.
"רעיון מצוין" הוא אמר וקמנו כדי ללכת לבית שלי.
ככה הכרנו.
מהבית שלי זה התקדם לדייט ועוד דייט עברה כבר שנה מאז אותו המקרה ואני שמחה שהכרתי את הבנאדם המדהים הזה שבלעדיו לא נראה לי שהחיים שלי היו שווים.
את חוט המחשבה שלי קטע צילצול הפלאפון:
"הלו" עניתי.
"שלום, אורי אנחנו מבית החולים, בן זוגך הגיעה אלינו בעקבות שוד שהיה בחנות יהלומים" עמרה האישה מעבר לקו.
"איך הוא נפגע?" לא הבנתי.
"השודד ירה לו ברגל בטעות" ענתה האישה.
"אני כבר באה!" אמרתי מהר וניתקתי את השיחה.
רצתי מהר לבית החולים.
הארי שכב שם ללא הכרה, עם קופסא קטנה בצורת לב ביד.