חצאים- פרק 69

התעוררתי בבוקר ליום רגיל. אמא הכינה לי סנדוויצ'ים כשירדתי במדרגות. נשקתי לה לבוקר טוב ויצאתי עם האוטו לבית הספר. הגעתי אליו והכל היה רגיל. השיעורים התקיימו כרגיל, היה לי פחות משעמם מאתמול, אתמול היה די סיוט. בהפסקה דיברתי קצת עם ברק והוא אמר לי שעלמה לא הגיעה היום לבית הספר. אוקיי, היא כנראה פשוט לא מרגישה טוב. מרחוק ראיתי שבר מתקרבת לכיוונינו.
" אתה חייב לעשות עם זה משהו " לחש לי ברק.
" אני אעשה " אמרתי לו. היא התקרבה אלינו בחיוך, קראה יובלי וברק, נתנה לכל אחד מאיתנו חיבוק, חיבקתי אותה חיבוק מאולץ ואז היא אמרה שהבטחתי לה שיחה ולא קיימתי. בלית ברירה הלכתי אחריה והתחלנו לדבר. היא אמרה שהיא חשבה ושהיא חושבת שאנחנו ממש מתאימים, ואני אמרתי לה בכנות שאני ועלמה בדי סוג של הפסקה קצרה ושעוד מעט נחזור, שאנחנו לא נפרדנו לגמרי. היא אמרה שכבר מזמן היינו צריכים להיפרד, והזעם שלי רק עלה ועלה. מי היא שהיא תגיד שאנחנו היינו צריכים להיפרד מזמן?! עלמה היא מלאך, אני לא צריך להיפרד ממנה אף פעם, היא אמורה להיות שלי לנצח.
" אין לך מושג על מה את מדברת.. " נאנחתי.
" יש לי קצת " היא אמרה, " אני יודעת שאיתי היית יכול להיות מאושר ".
" אני לא טוב בלהעמיד פנים שאני מחבב מישהי, אני מצטער ".
" למה אתה כזה רע? " היא שאלה. הקול שלה הביא לי עצבים.
" כי את החלטת משהו, כי את גורמת לעלמה להרגיש לא טוב עם זה וכי אני לא מוכן שאף אחד יפגע לי בה ".
" בואנה אתה מאוהב.. " היא אמרה בשחצנות.
" סוף סוף הבנת את זה " אמרתי לה נחוש, " והנשיקה הזו פשוט לא הייתה צריכה לקרות. את יודעת כמה הייתי מבואס אחריה? את יודעת כמה הייתי מעוצבן אחריה? תנשקי אנשים שיאהבו אותך חזרה, אין לך סיבה להתאהב במישהו שלא יחזיר לך אהבה ".
" ככה זה כל החיים " היא אמרה, " ככה הרגלתי את עצמי ".
" הגיע הזמן לשנות את זה " אמרתי לה בחיוך קטן וחזרתי לספסל עם החברים. ראיתי כמה חברים יושבים ביחד, הכל היה נראה רגיל. זו הייתה נראית כמו התקופה שהייתה לפני שעלמה הגיעה לפה, הכל היה נראה פתאום שונה קצת, לא יודע אם שונה לטובה כי בלב התגעגעתי אליה, אבל פתאום הרגשתי שאני שוב עם החברים הקודמים, שוב פעם קצת עם כל מי שהייתי רגיל להיות מוקף בו. כל החברים האלה, הקצת שחצנים והמתנשאים האלה, שבאמת התגעגעתי אליהם.
" שמחתי שישבת איתנו היום בהפסקה. בואנה כשהצמודה הזו לא איתך אתה הרבה יותר משוחרר. התגעגעתי אלייך גבר " אמר לי אור, אחד החברים הנחמדים עוד בחבורה הזו, שבאמת לא יצא לי לדבר איתו הרבה זמן. רק שלקרוא לעלמה צמודה זה לא באמת נחמד.
" מבטיח לבוא יותר " אמרתי לו בחיוך קטן. כל אחד הלך לכיתה שלו, אני הלכתי עם עוד אחת שלא ממש דיברתי איתה בהפסקה לכיתה והשיעורים המשיכו. המחשבות שלי התעסקו במקום שלי בחברה, חשבתי הרבה אם אני עושה פה משהו נכון. מה שאור אמר היה באמת נכון, באמת קצת התרחקתי. אמנם קצת שנאתי את היובל הקודם שהיה עם בנות והלך, ואמנם תמיד איפשהו הייתי הילד הטוב, אבל זה לא אומר שהייתי צריך להתרחק מהחברים הכי טובים שלי. לא הייתי צריך להתרחק ממי שהייתי.
אחרי הלימודים נסעתי הביתה, היה לי אחר צהריים שקט. מידי פעם ירדתי למטה כדי לקחת משהו לשתות, כדי לאכול משהו, אבל היה די שקט בבית. החלטתי לקחת את האייפוד וללכת קצת לסיבובים בשכונה, היה לי ממש משעמם ולא היה לי רצון להיות או במחשב או להיפגש עם מישהו, סתם רציתי להסתובב, המחשבות שיגעו אותי. אני כן מתגעגע אליה, אני כן אוהב אותה, אבל למה התרחקתי מכולם? למה זה בכלל קרה? השתניתי לטובה אבל זה לא אומר שהייתי צריך ממש להתנתק. החברים האלה אוהבים אותי ואני אותם. אני צוחק איתם, חוויתי איתם כמה מהשנים הכי יפות שלי.
התיישבתי באיזה קפה, אני אפילו לא יודע איפה הוא היה ופשוט שתיתי לי אייס קפה והמחשבות המשיכו להציק לי. הסתכלתי בטלפון אם מישהו חיפש אותי ולא היה שום הודעה. לא מצאתי לנכון ליסוע לעלמה כדי למצוא תשובות. אלה היו דווקא תשובות שאני הייתי צריך למצוא עם עצמי. התקשרתי בסופו של דבר לעומר.
" אני צריך עזרה " אמרתי בפתיחת השיחה.
" איפה אתה? " עומר שאל.
" קפה מרגלית " קראתי מהמפית שהונחה על השולחן, " תבוא? ".
" עשר דקות אני אצלך ". הוא כנראה שמע כמה טון הדיבור שלי הוא רציני. כשעומר הגיע הוא התיישב, הזמין רק מים קרים לשתות והתחלתי פשוט לדבר, להוציא את מה שמציק לי. הוא שמע אתי, הוא אפילו התרגש קצת, הוא מצחיק כשהפנים שלי נהיות מרוגשות.
" מה אתה חושב? " שאלתי.
" שקצת אה.. " הוא אמר בחיוך, " קצת קשות השאלות האלה. זה לא דבר שאני יכול לענות עליהן כי זה שאלות שנוגעות רק אלייך. מנקודת המבט שלי אבל אני לא הייתי פה הרבה, רק מהשבועות האחרונים, זה לא שאתה בנתק מוחלט מהחברים האלה, יש כמה שבאמת חשובים לך ואתה באמת איתם. האהבה לפעמים מסחררת ואתה מוצא את עצמך רק עם אותו אדם, אבל אתה ועלמה הייתם ביחד רק כמעט חודש, אתה מדבר כאילו זה שנה ככה ".
" אז אני מדבר קצת מוגזם לדעתך הא? ".
" בקטנה גבר, אל תיקח אישי. אין לך מה לדאוג.. בהפסקה הזו לא רק היא מבינה דברים אלא גם אתה, וככה כשתחזרו תוכל לשלב בין השניים ".
" הבנתי, באמת תודה " אמרתי לו.
" באמת שטויות. כבר הלחצת אותי. כשמתחילים איתי ככה שיחה אני נהיה לחוץ ".
" סורי גבר.. ".
" מסתדרים " הוא אמר לי בצחוק. ישבנו שם עוד קצת ודיברנו על לימודים וכזה ושיחות גבריות, לא משהו מעניין. גם הוא שם לב שעלמה לא באה היום לבית הספר, אולי שוב היא עם שפעת קטנטונת, או שפשוט לא היה לה כוח. אבל זו עלמה, לה תמיד יש כוח.
" תגיד, אפשר לשאול משהו? ".
" בטח " הוא אמר.
" מה איתך ועם עידן? " שאלתי.
" נושא קצת מסובך.. מבטיח לעדכן בקרוב ".
" משהו הולך? " שאלתי.
" קבענו לדבר.. להבין קצת.. היינו באיזה נתק השבוע קצת כדי.. שוב, כמוך וכמו עלמה, לחשוב ".
" כולם חושבים בתקופה הזו זה משגע אותי " נאנחתי.
" זה הגיל " הוא צחק ולקח עוד שלוק מכוס המים שלו.