כבר לא מפחד

החושך מסביבי, כמו מגדל גבוה,
כולא אותי, פחדן ומסכן.
מסתכל על הצוקים,
מלמטה משוננים.
נשאר במגדל, בטוח.
התקפות שוב ושוב,
אך בתוך המגדל,
גבוה, אני שם מוגן.
אך הפחד שלי, כל יום נעלם,
מסתכל על הצוק הישן.
כל כך הרבה שמות
כמות השנאה,
הצוק הישן העלוב.
עכשיו אני, נתלה מהחלון,
מצטרף אל הזמן שלא ישוב.
על הצוק המוכר,
אני מתרסק,
ודמי נשפך מסביבי.
הציור של חיי,
על הצוק הוא נשבר,
פחדי נעלם,
מן העולם.