בלי משחקים – פרק 14

פרק 14- איטליה

כבר מחצית מהטיסה חלפה, ואני ומאט לא הוצאנו שום מילה. הוא היה עם האוזניות, ואני רק ישבתי וניסיתי להעסיק את עצמי.

כשמייגן הבינה שאנחנו יושבים אחד ליד השני היא ניסתה כמה פעמים במהלך הטיסה לבוא אל מאט, אבל בכל פעם הדיילת ביקשה ממנה לחזור, מה שעיצבן את מייגן, הצחיק אותי ואפילו העלה חיוך על פניו של מאט.

הסתכלתי עליו, בדיוק מוריד את האוזניות ומכניס אותן לכיס. שתקתי, וכך גם הוא.

הוא הסתכל עליי והפנה את הראש לרצפה, אך מיד הרים אותו. הבנתי שאני בוהה בו ושאני צריכה להפסיק, אבל לא יכולתי.
״אז, את וטום ביחד עכשיו?״ הופתעתי לשמוע את קולו יותר מאת השאלה.
״משהו כזה.״ עניתי, אבל לא רציתי להפסיק את השיחה הראשונה מאז אותו הערב. ״ומה קורה איתך ועם מייגן? אתם ביחד?״ שאלתי, כמעט בלחישה.
״משהו כזה.״ ענה את אותה התשובה שלי, מה שגרם לי לפלוט צחוק, ולו מיד אחריי.
הסתכלנו לרגע אחד על השני.
״תראה אותנו, תקועים בשאלה עם עצמנו. הכל סיבוך אחד גדול.״ לחשתי שהסתכלתי עליו, ושנינו צחקנו שוב. אבל לרגע חשבתי על מה שאמרתי כרגע למאט. לאדם שבגד בי, לאדם שפגע בי, לאדם ששינה אותי, לאדם שגרם לי לבכות כל כך הרבה. לא ידעתי אם אי פעם אני אסלח על מה שעשה.

״טוב,״ הוא התחיל, שובר את השתיקה שחוזרת על עצמה. ״אז יש לי כאן משהו שבמקרה הבאתי. בעצם, אני חושב שהוא נשאר לי מהטיסות הקודמות.״ הוא אמר והרים את התיק שלו, מוציא משם קלפים.
״טאקי!״ ישר זיהיתי והתחלתי לצחוק. תמיד אהבתי לשחק טאקי, במיוחד עם מאט עוד בימים שהיינו יחד, או ליתר דיוק בימים שאני הייתי איתו והוא עם בנות אחרות. ניסיתי להעלים מהראש שלי את המחשבות האלו לעכשיו.

–

את משך שעות הטיסה שנותרו שיחקנו, צחקנו ודיברנו כאילו היינו חברים טובים מאז ומתמיד. רק חברים טובים.

״טוב, אז אנחנו באיטליה.״ אמר לי מאט. היינו באוטובוס המוביל אותנו למלון. גם כשהייתה אפשרות בחירה, אני ומאט נשארנו לשבת יחד. לא הייתי יכולה להגיד שלא נהניתי מהטיסה איתו.
״כן.״ חייכתי. ״הי, בתור מישהו שלקח איטלקית כמקצוע בבית ספר, אתה בטח יודע להגיד כמה דברים, לא?״ שאלתי אותו.
״למען האמת, אני לא יודע מילה.״ הוא אמר ושנינו צחקנו.
לא יצא לי לדבר עם טום במעבר בין המטוס לאוטובוס, וגם לא לשמוע ממייגן או מג׳ורדן. עם זואי דיברתי קצת על המקומות שנלך אליהם, אבל חוץ מזה- זה היה רק מאט ואני.

״אוקיי חברים!״ זה היה המורה לביולוגיה שניסה לתפוס את תשומת הלב של התלמידים ללא הצלחה. לאחר שהבין ששקט באוטובוס זה לא דבר שיקרה מהר הוא ניסה משהו אחר. ״מי שלא בשקט לא ייצא מכאן!״ צרח, וכולם השתתקו.
״אנחנו עושים הפסקה עכשיו. קחו לכם עשרים דקות.״ הוא אמר והאוטובוס עצר, פותח דלתות.

ראיתי שיותר מחצי מהתלמידים ירדו. ״את באה?״ מאט שאל אותי.
״לא, אין לי מה לעשות בחוץ.״ אמרתי והסתכלתי על המסעדה מולה חנה האוטובוס. ברחוב היו הרבה תיירים ואנשים, הרבה עצים וקישוטים. היה אפשר להרגיש את איטליה רק מלהסתכל עליו. זה היה מקום יפה.
״נו, בואי.״ הוא אמר לי בחיוך שלא יכולתי להגיד לו לא. יצאנו, אני אחרי מאט.
המשכתי קדימה לכיוון המסעדה, אבל שמתי לב שאני בלי מאט. הסתכלתי וראיתי אותו בכיוון אחר.
״מאט! זה כאן!״ צעקתי לו, מצביעה לו על המסעדה אליה כולם נכנסו.
״בואי!״ הוא צעק לי והמשיך ללכת לכיוון השני.
רצתי מאחוריו, כשאין לי מושג לאן לוקח אותי.

נקודת המבט של זואי.

בזמן שכולנו חיכינו שהאוטובוס ייסע, שמתי לב שאמילי ומאט לא כאן.
״הי, ג׳ורדן. איפה אמילי ומאט?״ שאלתי אותו, מנסה להיראות תמימה- מה שאני לא. ידעתי שלשאול את זה זאת תהיה דרך להרגיז אותו. להרגיז אותו מאוד.
״מה? מה זאת אומרת?״ הוא ענה מבולבל, מיד הולך לבדוק את המקום בו הם ישבו לפני כן.
״מייגן, מאט ואמילי לא נמצאים.״ הוא אמר למייגן שישבה ליד טום.
״מה?!״ היא צרחה בקול שמיד הפנה את כל הראשים אליה. האוטובוס התחיל לנסוע.
״לא! אתם לא יכולים לנסוע!״ היא המשיכה לצרוח. חייכתי לעצמי במחשבה שאני זאת שגורמת לה כרגע להשתגע.

הם חושבים שאני מפגרת, שאני תמימה ושאני לא יודעת שום דבר. אבל אני כבר יודעת מה שהם לא רוצים שאני אדע.
אולי אמילי לא רוצה לגלות לי בגלל שחושבת שאני אפגע, אבל אני כבר גיליתי בעצמי על ג׳ורדן ומייגן.
אם ג׳ורדן חושב שהוא יכול להשתמש בי כדי להתקרב לאמילי, החברה הכי טובה שלי- הוא טועה.