פרנויה – פרק 10

עייני נפקחות לאיטן בדיוק בשעה המוכרת, בדיוק בארבע-לפנות בוקר, כאב ראש חזק מתחיל לפעום ברקותיי בעוצמה אדירה שאי אפשר לתאר אותה במילים, והלהבות שורפות אותי, אוכלות אותי מבפנים, מלהיטות כול מה שבדרך.
ועל רקע השריפה החמה והלוהטת השיר התמידי מתנגן באוזניי, שיר צורם בעל מנגינה שלא נשכחת, שיר שנתקע במוחי ואני לא מצליחה להרפות ממנו.
כמו תקליט שבור הנתקע על אותם המילים הכואבות, אותם המילים המכאיבות כול כך.
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
למרות הלהבות שמשגעות אותי ושורפות אותי בעוצמה אדירה וחמה כול כך מבפנים, אני קמה מעל הספה ששכבתי עליה מכוסה, השמיכה רק מחממת אותי יותר והחום גורם לי להזיע יותר מחום הלהבות השורפות אותי.
עומר כבר לא על הספה, הוא נרדם על ברכיי בטח התעורר והלך, ראה שנרדמתי וכיסה אותי.
אני קמה לאט מהספה, כול ראשי מסתחרר וכול החדר מסביבי מסתובב, אני מרגישה שאני לאט לאט משתגעת, והקול שבירכתי מוחי שר שלי את המנגינה הצורמת, את הקטע התמידי בתקליט השרוט והשבור בדיוק כמו ליבי.
אני מתהלכת כמו שיכורה ברגליים כושלות אל עבר חדר-הרחצה היחיד בדירה, להגיע אל הכדורים שלי, הנחמה היחידה שלי.
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
׳את חיה והם מתים , הם מתים ואת חיה׳
אני מגיעה אל הדלת, בכול כולי המועט אני מצליח לפתוח את הדלת מעץ, שעכשיו זה ניראה כמו מאמץ אדיר ולא הגיוני שאני בקושי מצליחה לעשות.
אני סוגרת את הדלת בטריקה כשאני נשענת עליה, מצליחה בקושי לסובב את המנעול בדלת כדי לקבל פרטיות.
הלהבות ממשיכות לשרוף אותי, לשגע אותי, לטמטם אותי, לגרום לי לאבד את העשתונות, כול העולם מתחיל להתפרק בגלל הלהבות והאש האוכלות את הכול.
אני שולחת יד רועדת אל עבר ארון התרופות המסתתר מאחורי המראה, במשיכה אחת אני פותחת ולוקחת את 2 הקופסאות הראשונות שמקדמת המדף.
רעד מתחיל להשתלט על הגוף שלי, מאיים להפיל את הכדורים על הרצפה, אבל אני מאגרפת את ידיי סביב קופסאות הכדורים שמה יפלו ויעלמו לי לעד.
אני מביטה אל דמותי במראה, בקושי אפשר לשים לב לדמותי עם הטשטוש הרב בעניי.
אני פותחת את הקופסא הראשונה והמכסה נופל מידי הרועדת, מצמידה את הקופסה לפי ומפילה שלושה משככי כאבים אל תוך הגרון שלי בולעת אותם עם הרוק, בלי מים, ומיד עוברת אל הקופסה השניה, להעלים את הלהבות, להעלים את העשן, להעלים את הפרנויה, את הסכיזופרניה.
הרעד מתחיל להתייצב, ידי לאט לאט נרגעות אבל הרעד עדיין משגע אותי, אני מצמידה לפי את קופסת הכדורים השניה מפילה מהמכל שני כדורים לבנים לטיפול ולהעלמת חששות ופרנויות.
הטיפול לא עובד אבל זה לא עוצר אותי מלהפסיק ליטול כדורים.
נחמה יחידה בתוך עולם אכזר.
ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. ביפ. ביפ.
השעון מעורר נשמע מחדר האורחים שעכשיו הוא החדר שלי, השעה 07:00, הזמן עף כשהלהבות שורפות אותי, והרעידות משגעות אותי.