סיפור אהבה צבאי-פרק 28
״ברטה בואי תעזרי לי להעביר את הקופסא!!״ שמעתי את אחת הבנות,
השעה כבר הייתה ארבע אחר הצהריים, הילד הגיע לכאן אתמול ועדיין לא פתח אפילו עין אחת..
בינתיים הספקנו להעביר את כל מה שהיה באוהל אל אחד המקלטים של בתי הספר וסוף סוף יכולנו להתפנות לגמרי לקראת מה שמצפה לנו בכמה חודשים הקרובים.
״נו? יש התקדמות?״ שאלה אותי נילוס
״לא. הוא לא מראה סימני התעוררות״ עניתי לה.
ישבתי ליד דן (הילד) כל הבוקר, דאגתי לו כל כך.. הוא עוד לא הספיק לחיות 7 שנים אפילו.
״טוב בנות אני נוסעת להביא את המשלוח של התרופות וכל החרטא הזה.. אתן אחראיות״ צעקה לנו ברטה ויצאה מהמקלט.
נשארנו שם רק נילוס, לוסי ואני.
״שיואו אני רעבה״ אמרה לוסי באנחה,
״אולי מישהי תלך להביא שווארמה מהרחוב פה ליד?״ שאלה נילוס.
אף אחת לא התנדבה.
״עצלניות..!! אני אלך״ גיחכה לוסי וקמה מכיסא העור שישבה עליו.
״היי את מכירה את המשפחה של החייל הזה דניאל?״ פתאום פנתה אליי נילוס.
כל החושים שלי התחדדו ותשומת הלב שלי הופנתה אך ורק אליה,
״כן.. למה?״
״סתם, שמעתי שהתקיפו את האזור שלהם אז אמא שלו ואחותו ועוד ילדה קטנה שאין לי מושג איך היא שייכת, ישנו במלון פה במצפה רמון..״
התקיפו? את רחובות?! המצב כנראה הרבה יותר חמור משחשבתי ורק שם אחד עלה לי לראש, טוב אולי שניים, דניאל והאנה.
״טוב אני אלך עם לוסי להביא שווארמה״ אמרה נילוס ויצאה בריצה.
כנראה אני משעממת אותה.. טוב נו.
ניצלתי את הזמן הפנוי שהיה לי וקראתי קצת ספרים, ניקיתי וסידרתי, טוב מה אתם רוצים?! היה לי משעמם..
ואז נשמעה דפיקה בדלת המקלט,
פתחתי אותה וכמעט חטפתי התקף לב, האנה עמדה מולי, אבל היא לא הייתה בסדר.
השיער המקורזל והג׳ינג׳י שלה היה מבולגן ופרוע,
הידיים שלה היו פצועות ומלאות באבק, הג׳ינס שלבשה נקרע קצת בברכיים ושלא נדבר על הבגדים המלוכלכים..
״האנה מה את עושה פה?!״ פלטתי בהפתעה
היא הזילה דמעה ואמרה לי…
תגובות (13)
תמשיכייי דחוףף
רק אל תגידי לי שדניאל מת!
תמשיכי אני פה במתח!
תמשיכיי!!!!
תמשיכייי
תמשיכיייייי
תמשיכייייייייייייי
תמשיכייי
תמשיכי ובבקשה שדניאל לא מת בבקשה שדניאל לא מת בבקשה שדניאל לא מת בבקשה שדניאל לא מת בבקשה שדניאל לא מת בבקשה שדניאל לא מת
תמשיכייייי ושדניאל לא ימות
מה קרהה ???
תמשכייייייי דחוףףףףף!!!!!
תמשיכיי ובבקשה אל תעשי שדניאל מת
תמשיכיי בבקשהההההההה