לחיות עם מפורסם (1D) פרק 25

Ruth 23/09/2013 116 תגובות

יש לי עוד פרק מוכן בוורד.... אבל אני יעלה אותו רק כשיהיו לי מספיק תגובות(:

הארי התקרב אליי וחיבק אותי.
"עדן, את לא צריכה להפרד מנייל, אתם צריכים לדבר" הוא אמר לי בזמן שבכיתי לו על הכתף.
"הוא עכשיו בטח שונא אותי!" אמרתי.
"אני בטוח שלא! אי אפשר לשנוא אותך!" אמר הארי ואז הוסיף:
"לכי לחדר של נייל ותדברו!"
"בסדר אמרתי ובלי לנגב את הפנים מבכי הלכתי לחדר של נייל.
"נייל?" נכנסתי לחדר שלו וראיתי שהוא כותב משהו ודמעות בעיניו.
"כן?" הוא שאל.
"רציתי לדבר איתך!" אמרתי.
"אני מקשיב!" הוא אמר והניח את העט על השידה.
"אני מצטערת על הכל! אני אגואיסטית, אנוכית, חושבת רק על עצמי ולא מתחשבת באחרים!" אמרתי והדמעות שוב התחילו לרדת.
"תפסיקי, עדן את ממש לא כזאת!" אמר לי נייל וחיבק אותי.
"אני ממש כזאת!" עניתי.
"למה לא ענית לי כשהתקשרתי אליך כשההית בישראל?" הוא שאל.
"לא התקשרת!" אמרתי מהר לא מבינה.
"אוליי אי אפשר להתקשר מהחברה שלנו לחו"ל" הוא אמר.
"כן, אוליי" עניתי וההיתי ממש שמחה שהוא בכל זאת כן ניסה ליצור איתי קשר.
בערב כשהתיישבנו לאכול את הארוחה המיוחדת שליאם הכין לכבוד ההגעה שלי זאיין פתאום אמר:
"חברה, ההורים של אביגיל כתבו מכתב שבו הם אומרים שהם לא רוצים יותר לגדל אותה והם מוסרים אותה או לאימוץ או לפנימייה".
"מה היא כלב שהם מוסרים אותה?" שאל ליאם עצבני.
"אותי זה גם מאוד מרתיח ועוד יותר מעצבן אותי שאני לא יכול לקחת אותה אלינו כי אני עוד לא מספיק בוגר" אמר זאין.
"אני יכול!" צעק לואי וקם מהשולחן.
"מה צריך לעשות?" הוא שאל והתחיל להתלבש.
"קודם כל תתישב בחזרה על הכיסא כיהיום הכל סגור ואין לנו את הטפסים שצריך לחתום עליהם!" ענה זאין.
"אוקיי, אז ככה צריך עורך דין וצריך לשאול את אביגיל אם היא רוצה בכלל" זאין המשיך וכל ארוחת הערב הוא הסביר מה צריך לעשות.
כשסיימנו לאכול ניקיתי את המטבח והשולחן שאכלנו עליו ועליתי לחדר.
התקלחתי מהר ויישר נירדמתי.
בבוקר כשקמתי ראיתי את הבנים מכניסים קרטונים לאחד החדרים הפנויים בבית.
"חכו, רגע!" צעקתי.
"מה???" הם שאלו.
"אני יארגן את החדר ואז תכניסו לשם, בנתיים שתישן בחדר שלי, תכניסו הכל אליי" אמרתי.
"ואיפה תישני?" שאל הארי.
"עם נייל!" עניתי.
"אבל בלי שטויות, כן?" הוא אמר וקרץ.
"אל תדאג, אנחנו לא ממהרים! וגם אנחנו יחסית קטנים, אתה לא חושב?" ענה נייל וחייך.
"מה זה משנה בני כמה אתם, אני בגיל שלה כבר.." הוא התחיל להגיד ועצר מיד.
"מה אתה בגיל שלי?" שאלתי.
"כלום!" הוא ענה מהר וחייך.