לחיות עם מפורסם (1D) פרק 24

אחריי שבועיים שניהנתי בישראל כי הבנות שם לרובהיו ממש חמודות נפרדתי מכולן.
אוראל ומורן הכינו לי מתנה והן גם כתבו מכתב לבנים שאני יעביר להם ככה הן יהיו בטוחות שהמכתב אצלם ולא אצל ההנהלה.
התיישבתי במטוס והעברתי בראשי את כל מה שעברתי בישראל.
ברור שהיו מעריצות קצת מפחידות שקפצו עליי אבל לקחתי את זה בהומור ושמחתי מאוד להכיר את המעריצות הישראליות.
כשחזרתי לבית ראיתי שהכל היה כרגיל, הבנים היו כולם בחדרים שלהם וכשצעקתי "אני בבית" הם רק ענו בפה אחד "ברוכה השבה!".
זה מאוד העליב אותי כי בכל זאת לא ההיתי שבועיים בבית.
עליתי לחדר והתחלתי לפרוק את המזוודות. אחרי 10 דקות בערך נכנס נייל לחדרי והתחיל להגיד לי שהוא מאוד שמח שחזרתי. לא התייחסתי אליו והמשכתי לסדר את הבגדים בארון.
"עדן? את לא מדברת איתי?" נייל שאל.
לא עניתי לו, הוא עיצבן אותי לפני הטיסה וכל הזמן שלי בישראל הוא אפילו פעם אחת לא התקשר.
"עדן בבקשה תוציאי צליל מהפה" הוא אמר מתחנן.
"נייל, תעזוב אותי בשקט!" אמרתי לו בקול תוקף.
"סליחה" הוא אמר ויצא מהחדר.
נשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות לתוך הכרית. לא מגיע לנייל היחס הזה! למה אני עושה לו את זה? הוא לא עשה לי שום דבר רע!
בכיתי הרבה זמן ולקראת הערב כשכבר התחיל להחשיך הארי נכנס לחדר ואמר:
"עדן, אני רוצה לדבר!"
"ואני לא!" עניתי לו.
"אל תדברי פשוט תקשיבי לי!" הוא אמר לי ואני שתקתי.
"אני יודע שפגעתי בך ואני מבקש סליחה" הוא התחיל להגיד.
"אני אחיך הגדול, ואני דואג שאת לא תיהיה עצובה ושלא יהיו לך בעיות ואת תתחילי לעשות שטויות עם עצמך!" הוא המשיך:
"כשראיתי בחדשות שאת ונייל זוג זה עיצבן אותי כי אני לא ידעתי מזה!" הוא סיים את דבריו ורצה לצאת מהחדר.
"הארי חכה רגע" קראתי אליו.
"מה?" הוא עצר והסתובב אליי.
"אני מצטער שככה ההיתי כלפיך וכלפיי נייל, אתם לא צריכים לסבול אותי, אוליי עדיף שאני ונייל לא ניהיה זוג וככה יהיה טוב לכולם" אמרתי והתחלתי לבכות