ארץ הפלאות-1 (תגיבו!)
עמדתי על יד חלוני כשהעיר שיקגו פרוסה מתחתי.
התרגלתי למראה העיר בכל בוקר ללא אבי, ללא משפחה של ממש. נכון עדיין יש לי את אמי ואחי אבל המשפחה התפרקה. אני עדיין זוכרת מה הוא אמר לי, הוא אמר את זה כל הזמן ואני תמיד חשבתי שזה שטויות, "את עוד תראי קלאוד, את עוד תהיי מנהיגה מצויינת". אני חושבת שבמנהיגה הוא אולי התכוון לאישה צייתנית בנישואים לא מאושרים.
אני בת 19 בלבד ואמי רוצה להשיא אותי לבחור צעיר ועשיר כדי להיפטר ממני.
אני אוהבת את אמא שלי ודי הבנתי למה היא עושה את זה. אני ואחי מאד דומים לאבינו. לשנינו יש עיניים ירוקות וחדות, תווי פנים שדוניים, בדיוק כמו לאבא. ואני אפילו יותר דומה לו. כולם אומרים שאני מביטה בדיוק כמוהו, אני לא רואה את ההיגיון בזה אבל הם אומרים שאני עקשנית ואמיצה כמו שהוא היה וכשאני מביטה במשהו בזמן שאני כועסת, לא כדאי להיות באיזור הדיוק כמו איתו. לאמא שלי זה קשה, בילדים שלה היא רואה את בעלה וזה מקשה עליה.
אבל היא לא חושבת שלי זה קשה גם?
יצאתי מחדרי ויצאתי לסלון שם ראיתי את אמי יושבת עם הבחור שהיא רוצה להשיא לי, טום.
טום הוא אולי נאה, שערו חום ועיניו חומות גם כן אבל הוא פשוט פוץ ולא יותר!
הוא חושב שאני אקנה לנישואים אלו ללא התנגדות? הוא טועה! ואמא שלי טועה!
לקחתי את מעיל העור הארוך שלי ויצאתי מביתי בסערה.
רצתי ורצתי עד שהגעתי לפארק קטן באמצע העיר. התיישבתי על ספסל מתחת על ספסל מתחת לעץ והתחלתי לקרוא ספר שלקחתי איתי.
פתאום מולי ראיתי שואל מהלך מביט בי בסקרנות. מה? שואל מהלך? איך זה יכול להיות?
הוא התחיל לרוץ לכיוון צפון הפארק ואני אחריו.
פתאום היה שם בור. השואל נעלם לתוכו ואני נשארתי בחוץ. בבור היו ענפים רבים שיצאו ממקום לא ידוע והיה אור בקצהו. הסתכלתי פנימה בקדחנות.
תיקי נתקע על ענף ואני נפלתי איתו נישאת עם הרוח שבבור. ואז נפלתי.
תגובות (5)
קיי
כותבים שועל לא שואל.
אבל נורא אהבתי את הכתיבה, היא כל כך אמיתית.
תודה בטעות כתבתי שואל….מתוך הרגל של שאלה…
הגבתי!
עכשיו תמשיכי!
ואני אשמח אם הדמות שלי תיכנס מהר מאוד ^_^
כל הדמויות יכנסו ^^
ואני כותבת פרק עכשיו ^^