את יצרת אותי

פרק 6:
כשקמתי בבוקר הראש שלי כאב מאוד, בטח בגלל ההפסקה בתרופות,
קמתי ונעמדתי מול המראה, שיער פרוע וארוך על ראשי, עיניים עייפות מדמעות, ראש כואב בטח ממחשבות ומגעגועים,
גוף רזה, כי הפסקתי לאכול.. ולא לשכוח חיוור כמו הירח.
ירדתי למטה במדרגות ולהפתעתי הרבה, עמד שם, אריול,
רצתי אליו כולי מחוייכת ושמחה וחבקתי אותו, התחלתי לבכות מאושר,
"היי ג'יין"
"היי, התגעגעתי"
"גם אני אלייך" אמר והניח את סנטרו על ראשי, אריול מאוד גבוה,
התנתקתי מן החיבוק החונק,
"איך הגעת לפה?" אמרתי מנסה להפסיק את דמעות האושר,
"יש לי דרכים משלי", הוא הושיט לי תמונה,
בתמונה ראו את הדמות המרושעת עם השיער הסבוך, גוססת על הרצפה,
"הוא מת" הוסיף.
"וואו, ומה שלום כל האחרים?"
"הילדים בסדר" אמר מחוייך,
נכנסתי לשוק,
התיישבתי על הרצפה וניסיתי לנשום,
אריול ניגש אליי,
"ג'יין מן האף לפה" ונשם נשימות עמוקות בקצב שלי,
"האמת ג'יין" אמר והוסיף כשהתיישב לידי,
"מישהו הרג אותו, את הסוהר, אם אפשר לקרוא לו כך, דמות שטענה שהיא מכירה אותך"
"מי?" אמרתי יותר בלחץ,
פתאום החלום שלי התגשם, טדי נכנס מבעד לדלת, התרוממתי מהר, השארתי את אריול יושב על השטיח, רצתי ריצה שהרגישה ממש ארוכה וחיבקת אותו ונישקתי אותו, ובכיתי,
"התגעגעתי אלייך מאוד, טדי, אני כל כך מצטערת"
"זה בסדר ג'יין"
אריול צעד לכיווננו,
"איך הגעתם הנה?" שאלתי תוך כדי חיבוק שקיוויתי שלא ייגמר לעולם,
"אני ראיתי לאן הדמות לקחה אותך, נערה אחת עם שיער סגול ספרה לי לאן"
"ביטלי" אמר טדי,
"היא גם פה?" שאלתי מתרגשת,
"כולם מחכים לנו בחוץ"
רצת החוצה וראיתי את ג'יימס, ביטלי, טוראלי וראלה בחוץ,
ביטלי קפצה לכיווני בדילוגים מהירים,
טדי לחש לי באוזן,
"כדאי לך לקחת משהו לאכול זה לא מסע קצר חזרה הביתה",
נכנסתי לבית וכמעט רוקנתי את המקרר, לקחתי גם כמה בגדים ושמיכה אחת, אני יודעת שיהיה לי קר בלילה,
יצאתי החוצה כולי מאושרת,
ואז נזכרתי,
"מה אם סופי? וההורים שלי.."
"הם יהיו בסדר, אני יכול למחוק להם את הזיכרון", אמר אריול,
"באמת?"
"ג'יין את אמורה לדעת את זה את יצרת אותי",
"מה?"
"כן, אני טיימור, אני יכול למחוק זיכרון ולנסוע בזמן, די מגניב, לא?"
"מאוד", אמרתי והתעלפתי.