עיר מעופפת פרק 56

פרק 56
אני מתנתק ממנה והיא מושכת באפה.
"אנחנו צריכים ללכת." אני אומר ומתרומם. "את זוכרת את הדרך חזרה?"
אני מושיט לה את היד והיא מתרוממת בקפיצה.
"בטח." היא אומרת ומפנה לי את הגב.
"יופי." אני אומר ומתחיל לצעוד אחריה.

"ידעת שג'ון ניצח שלוש פעמיים ברציפות במרוץ השנתי של המכוניות האפורות?"
"לא." אני אומר ומעיף בה מבט. "לא ידעתי."
ג'ילי מדלגת מעל שורש אפור ואומרת:"התחרות הזאת מתקיימת פעם בשנה. ניסיתי פעם להיכנס אליה אבל רק בנים יכולים. זאת פשוט אפליה! זה לא פייר! "
"מה עושים בזה?"
"במה? בתחרות?"
אני מהנהן.
"אז ככה." היא מתחילה להסביר. "ישנם שלוש מכוניות אפורות. הן עומדות בתחילת המסלול וכשהאור האדום הופך לירוק שלושת המכוניות מתחילות לנסוע, ומי שמגיע ראשון לקו האפור-מנצח."
"ו..זהו? נוסעים במכוניות עד שמנצחים? מה כל כך מיוחד בזה?"
ג'ילי מטילה את ראשה לאחור וצוחקת.
"זה לא כל כך פשוט."היא אומרת ומתחילה להסביר במהירות. "זה מסלול קשה. ואם המכונית שלך לא מתאימה ואם אתה נהג גרוע -אתה נפסל. יש שם מערות. מפלים. נחשים. עקרבים ודברים מסוכנים אפילו יותר! המרוץ יתקיים בשבוע הבא. בעיר העננים הזאת! ג'ון הולך לנהוג שם. בגלל זה הוא עבר ללמוד פה. שיהיה יותר קרוב ללימודים ולמגרש. אתה יודע? תמיד רציתי לנהוג."
אני שותק וג'ילי מקפצת ונוחתת על האדמה הקשה.
"מה קורה למי שמפסיד?" אני שואל. משום מה. המרוץ הזה לא נשמע לי הגיוני. למה שמכוניות ירצו לנסוע עד קו אפור? מה הם מרוויחים מזה? זה נשמע לי מטופש. בזבוז זמן מוחלט!
"מה צריך שיקרה לו?"שואלת ג'ילי ושולחת את ידיה לצדדים כדי לקבל איזון.
"לא יודע. כשהיו תחרויות אצלנו זה היה עד המוות."
ג'ילי הסתובבה וסקרה אותי. "אתה צוחק." קבעה.
"לא." אמרתי עם חיוך מסתורי. "לא. אני לא צוחק. היו לנו המון תחרויות עד המוות. היה לנו אגרוף. סיף. היאבקות. הטלת סכינים. ועוד כמה.."
ג'ילי כיווצה את עיניה. שלחה אליי מבט סוקר. הסתובבה והמשיכה ללכת.
"אתה היית בתחרות פעם?" היא שאלה בעודה קופצת על צלע סלע.
"כן."עניתי.
"וניצחת?"
"אני כאן. זה אומר משהו, לא?"
ג'ילי מחייכת. היא מסתובבת כדי להביט בי אך אז מחליקה על ענף שבור ונופלת מהסלע. ראשה מתנגש באדמה והיא מתעלפת.
אני ניגש אליה. הופך אותה על גבה ומחפש אחר מקור הדם. היא לא פגועה במצח. אני שולח שתי אצבעות ובודק את הדופק שלה. הוא מואץ. היא כנראה לא רגילה לפציעות כאלה. אני מריח ריח דם. אני מרים את ראשה של ג'ילי בעדינות, ושולח שתי אצבעות לעבר עורפה. כן. היא פצועה בעורף. היא זקוקה לטיפול רפואי. דחוף.
אני אוסף אותה בזרועותיי ומתרומם מהאדמה הקשה.