כאב זה דבר דליק.
דמעה חמקה מעינה,
היא לא האמינה.
היא נזכרה בו, שנאה מילאה את ליבה.
הוא ניסה להסביר לה, אך כבר לא הקשיבה.
הנערה המסכנה.
אמרו כולם,
בשבילה התמוטט העולם.
היא האמינה לו, בטחה בו.
אך היא לא ידעה שזה מתקדם כמו תוכניתו.
עבר הזמן, תקתק השעון ימים וחודשים.
והיא נמצאת עדיין בשלב הניחושים.
היא לא חשבה שזה אמיתי,
אין מצב שזה מציאותי.
שוב דמעה נפלה,
הדמעה התנפצה, כמו ליבה, והיא התקפלה.
דפיקה קלה על דלת ביתה נשמעה.
וריח של אש נישא באווירה.
להבות של כתום ואדום בערו,
כמו צבא הם הסתערו.
את ביתה שרפו,
והלהבות את הנערה טרפו.
תגובות (9)
מסיבה כלשהי הרבה רגשות נהיו דליקים בזמן האחרון.
מתברר.
א כל הכותרת גאונית! וכמובן גם כל הקטע/שיר
כן…
אהבתי את הכתיבה שלך, היא מסודרת מאוד!
שמחה שאהבתם. יש לי אליכם שאלה,
הקטע עורר בכם מחשבה?
מחשבה? לחשוב? מי עושה זאת בימינו?
סתם, בצחוק. לשאלתך, כן, זה עורר מחשבה.
חחח. מעניין אותי (:
כן, יש דברים שמשלמים עליהם מחיר, כמו אמון, ויש דברים שלא שווה להשקיע כמו אמון.
יש דברים שמשקפים הכל ולא כלום, דו פרצופי, ועוד הרבה שיכולים לקרות
נכון