"בואי ילדה קטנה…" – פרק 8

התחילו להוביל אותנו מבעד לעצים ופתאום ראיתי מן מחנה מוזר כזה וזה שהוביל אותנו אמר "ברוכות הבאות למחנה סחר בנשים, זונות וסמים" האנשים שהחזיקו אותנו התחילו לדבר ביניהם בערבית, למה ויתרתי על שיעורי ערבית? זה היה יכול לעזור לי אם הייתי לומדת ערבית, אבל לא, חייבים לתת לי פתור נכון?!
פרק 8:
נכנסנו מכניסה האחורית של איזה בניין ישן ומעופש ונכנסנו לתוך סוג של חדר הלבשה מאולתר.
הם שחררו את האחיזה בנו ודחפו אותנו קדימה ואחד מהם צעק עלינו "יש לכן רבע שעה להתלבש, להתאפר ולעשות את כל הסידורים שלכן, אתן תתחילו עכשיו בחשפנות ובערב לכל אחת יהיה חדר שנכניס לכן אליו לקוחות וזיונים ברור?!"
לא שנאל זה לא קורה לך, זה בסך הכל סיוט שאת עומדת להתעורר ממנו, זה לא קורה!
אני לא הופכת להיות עכשיו חשפנית וזונה למה אלוהים? מה עשיתי שזה מגיע לי?
לבשתי את הבגדים שהיו מונחים בשבילי על השולחן, חצאית עור שחורה קצרצרה, טופ עור אדום עם ניטים כסופים ועקבים גבוהים שחורים.
עכשיו כשאני חושבת על זה מסכנה נועה, מילא אני נטשה וטליה אבל נועה? היא לא יודעת אפילו מזה סקס וכבר היא צריכה לעבוד כחשפנית וכזונה?! זה נוראי! כל מה שהולך פה זה נוראי!
רק שנתנאל ימצא אותי כבר.
התאפרתי קצת ויצאנו אל הבמה, לכל אחת הייתה במה קטנה עגולה עם עמוד באמצע ומסביבה עשרות גברים חרמנים, טפי בחיים שלי לא חשבתי שאני יגיע לכזה שפל, רגע לפני שהתחלקנו לבמות נטשה לחשה לי באוזן "תשקיעי, תחייכי ותרקדי הכי טוב שאת יכולה כדי לקבל אוכל, אחרת את תקבלי עיסה אחת ביום ויש בה חומרים משלשלים וכדורי הקאה מעוכים" והיא עלתה על הבמה שלה.
יש משהו במה שהיא אומרת והיא אולי צודקת אני בכל מקרה חשפנית עכשיו בין אם ארצה או לא אז לפחות אני יעשה את זה כמו שצריך כדי להישאר בחיים.
עליתי על הבמה, האורות נכבו ונשארו רק 4 אורות, עלי, על נטשה, על טליה ועל נועה.
במשך 5 שעות היינו על הבמות, רקדנו על העמודים וכל מיני אנשים נואשים, מגעילים, זבלים וחרמנים שלחו ידיים. זה היה הדבר הכי נוראי שקרה לי בחיים!
רקדנו עד ששמענו קול ברמקולים שאמר "אתן יכולות לרדת מהבמות"
ומהר רצנו לחדר ההלבשה והתלבשנו בבגדים שלנו. הדמעות החלו לזרום לי מהעיניים בלי הפסקה ואמרתי להן "אני רק רוצה שזה יגמר כבר"
ראיתי את הדמעות המבצבצות מעיניה של נועה והיא אמרה "כולנו"
הלכתי אליה וחיבקתי אותה חזק, טליה ונטשה גם הצטרפו לחיבוק וטליה אמרה "אנחנו עוד נמצא דרך לברוח מפה, ועד אז נעשה בדיוק את מה שיגידו לנו אוקיי?"
ענו בפה אחד "אוקיי"
הורדנו את האיפור ו-4 בריונים שנראים בסביבות גיל ה35+ לקחו אותנו במסדרון עם המון דלתות שאני מאמינה שמאחורי כל דלת יש מישהי ואת כל אחת מאיתנו הכניסו לחדר אחר בדיוק כמו שאמרו לנו לפניכן.
הבריון דחף אותי לתוך החדר וישר נעל אותו, הסתכלתי על החדר הקטן במיוחד שיש בו מיטת יחיד, שידה ריקה, שעון שנראה לי שהוא מחוון וחלון קטן מעל המיטה. הסתכלתי דרך החלון וראיתי שזאת קומת קרקע ואני מול היער, אולי אני יכולה לבנות תוכנית בריחה אבל היא חייבת להיות מושלמת עם תוכנית גיבוי כי אם יתפסו אותי הם ישרפו אותי למוות.
שמעתי את המנעול בדלת נפתח ומיד התיישבתי על המיטה שדרך אגב לא נוחה בכלל ונכנס לחדר גבר שנראה בשנות ה-20 לחייו, הוא כנראה ה'לקוח' הראשון שלי, מעולם לא חשבתי שאני אאבד את הבתולין שלי בדרך הזאת. הוא פשט את בגדיו וקרה מה שקרה…
לא עברו יותר מ5 דקות וגבר שנראה בערך בן 28-30 נכנס לחדר וכך זה קרה שוב ושוב ושוב..
בשעה 02:00 זה סוף סוף נגמר והיה לי לישון עד השעה 08:00.
-כעבור שבועיים-
כבר עברו פאקינג שבועיים שלמים שבהם לקום בבוקר, לסדר סמים בקופסאות כאשר אני לבושה בתחתונים וחזייה בלבד, לרקוד חשפנות 5 שעות, להזדיין עם 15 גברים ביום בממוצע, מדי פעם לאכול קצת ולבכות שעה בחדר בזמן השינה שלי הפך אצלי לנוהל.
לא איתי את נטשה, טליה ונועה כבר מאז היום הראשון שלנו פה, אני כבר לא מחכה לא לנתנאל ולא לאף אחד אחר שיציל אותי, אני לבד עכשיו, זה אני נגד העולם ואני לעולם לא אוותר.
כבר במשך כל השבוע אני מתחננת תוכנית בריחה, בינתיים הכל הולך מושלם. כבר יש לי 600 ₪ שגנבתי מאחד הזיונים, אולר שגנבתי בזמן החשפנות, מפתח לחדר שלי שגנבתי מהאיש שפותח את הדלתות כדי להכניס אנשים לחדר שלי אז שכנעתי אותו להיכנס גם ויצא שהוא קיבל זיון ואני קיבלתי את המפתח ומשום מה אחרי כל השבוע הנוראי הזה כבר לא אכפת לי מלעשות סקס זה הפך לדבר שולי וחסר משמעות בעיניי, אה וכמובן הדבר הכי חשוב, השגתי אתמול בחשפנות אקדח עם 34 כדורים מאיזה גבר שנראה בן 40 בערך שהיה שיכור אחושרמוטה.
השעה כבר 22:00 זה אומר שעכשיו אמורים להתחיל להזרים לי זיונים לחדר, לא עברה שנייה וכבר מישהו נכנס…
בשעה 02:00 בדיוק זה נגמר ושעות השינה שלי מתחילות, אבל לא הפעם.
הלילה זה הלילה שאליו חיקיתי במשך שבועיים ארוכים, היום זה יום הבריחה הגדול, במשך השבועיים האלו אני ראיתי איך זורקים בנות אל תוך הלהבה הגדולה, זה דבר כל כך מזעזע וכל מה שעברתי כאן גרם לי להיות הבנאדם הכי קר וחסר רגשות בעולם אבל אין מה לעשות, אם רוצים לשרוד אין פה מקום לרגשות.
הלכתי לישון קצת כדי שיהיה לי כוחות לבריחה
התעוררתי וראיתי שהשעה עכשיו היא 03:54, לבשתי את הטייץ שלי מהיום הראשון, את הסנדלים שלי וחולצת בטן כחולה עם ציור של הסמל של סופר-מן שקבלתי מתנה מהזקן הרשע על 'המצטיינת של השבוע' או יותר נכון 'הזונה הראשית של השבוע', הכנסתי את האולר בחזייה שלי, האקדח במאחורה של הטייץ, את ה-600 ₪ שמתי בחזייה, לקחתי את המפתח שלי, פתחתי בשקט את הדלת, חשבתי לעצמי בראש 'אני לא אתגעגע אלייך חדר' ונעלתי אותו.