למה נכנסנו
פרצתי תדלת ורצתי החוצה אל השלג הלבן שאחרי שביל דם (את לא תברחי)צעק דיויד.
ואני רצה לתוך היער תוך כדי שאני עוברת בין העצים ומנסה להבין למה נכנסנו לבית הזה.
אני שמה לב שמאחורי כמה שיחים יש מנהרה קטנה נכנסתי לתוכה כשאני רועדת לא המקור אל מהפחד ומנסה להבין למה אני עוד חייה וחברתי מתה .
אני נשכבת על הרצפה תוך כדי שאני מנסה
להזכרת מה קרה באותו הערב.
הבית הגדול מלא תמונות שמפחידות וריח האבק.
את הדלת של הבית הזה פתח הגבר שהכניס אותנו בברכה לביתו.
הוא הציג את עצמו כדיויד ברוק הוא נירה כבן 40.
(תרצו להישאר לארוחת הערב) שאל דיויד ואנחנו שהיינו מעוד רעבות קיבלנו את ההצעה שלו בשמחה.
ישבו לאכול בחדר אוכל גדול עם שולחן ומפואר.
אחרי האוכל חברתי חשה שהיא נרדמת וגם אני קבלתי סחרחורת דיויד הציעה לנו לנוח באחד החדרים שלו את הזמנה הזות גם קבלנו בשמחה.
חברתי נרדמה ישר איך שנשכבה על המיטה ואני אחריה.
התעוררתי מדקירה כואבת ברגל שלי
ושברקע צחוק מלגלג של דיויד.
הוא עמד מאלי כשהוא אוחז בסכין קטנה ומסתכל אלי עם חיוך ועיניים צמאות לדם.
ואת חברתי שראיתי שכבה בפינת החדר על הרצפה ומדממת.
צרחתי בכול כוחי אבל היא לא ענתה לי ולא זזה רק העיניים הרקות שלה הסתכלו אלי בלי רוח חיים
(אני עוד מעט יחזור נכון שתחכי לי)דיויד אמר תוך כדי שהוא מצחקק
הוא יצא מהחדר ואני מנסה להשתחרר מין הכבלים שהיו אל הידים למזלי הכבלי לא היו כול כך הדוקים הצלחתי להשתחרר ועם כול כוחי רצתי לדלת רק רציתי לברוח מהסיוט הזה
תגובות (0)