רק שבויה

היא לא מסתכל במראה.
לא לוקחת תמונות.
לא יוצאת מהמיטה.
יש כל כך הרבה גבולות.
היא מכונסת בתוך עצמה.
הספרים הם חבריה.
היא חושבת רק על רע.
לבה שבור, ומצולק.
לא יכולה להמשיך.
השקרים, שהיו,
הרגעים שעזבו.
היא הרגישה אהבה,
חשה איך היא נלקחת,
היא שבורה,
כבר לא תמימה, לא קטנה.
היא התבגרה, בסוף.
החיים הם מלכודת.
ממלכת הילדות,
נגמרת.
כמו להתעורר,
מתוך חלום,
ההבנה מגיעה.
החיים הם כלא, נורא.
והיא… רק שבויה.