המירוץ למיליון – פרק 56 – הזמנה למסע עתיק!

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר זוגות ישראליים יצאו למסע חובק עולם. אחרי שעברו בנורבגיה, אסטוניה, אוקראינה ויוון, נשארו שבעה זוגות בלבד במשחק. והערב: הצוותים הישראליים מתקרבים לעבר האלים היווניים, ויוצאים להרפתקה בלתי נשכחת.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

זוהי העיירה הקטנה ליטוחורו, אשר ממנה ניתן לטפס על הר האולימפוס. העיירה הזו, הנמצאת כ – 90 קילומטר מסלוניקי, הייתה גם נקודת הסיום החמישית במירוץ מסביב לעולם.
כפיר וגיא, אשר הגיעו ראשונים, הם גם הראשונים לצאת לעבר קטע המירוץ השישי.

"בוקר טוב, כפיר!"
"בוקר טוב, גיא!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"פתחנו את הבוקר שלנו באנרגיות מאוד מאוד חיוביות אחרי שהגענו ראשונים בקטע המירוץ הקודם."
"התחושה עצמה היא נפלאה, מעין אקסטזה כזאת."
"אחרי שאתה מגיע למקום הראשון, אתה לא ממש שמח לרדת ממנו."
~
"יאללה, גיא, לא אכפת לי מה, אנחנו ממשיכים להיות במקום הראשון."
הם פתחו את המעטפה.
"התקרבו אל האלים היווניים, וטפסו אל פסגת ההר האולימפוס מהעיירה ליטוחורו, שם יחכה לכם הרמז הבא," הקריא גיא.
לפי המיתולוגיה היוונית, שנים עשר האלים החשובים ביותר חיו על פסגת הר האולימפוס, ומכאן שמם – האלים האולימפיים. כעת על הצוותים לטפס מהעיירה ליטוחורו לעבר הר האולימפוס במסלול המסומן בדגלי המירוץ. רק כאשר יטפסו, הם ימצאו שם את הרמז הבא שייקח אותם לעבר היעד הבא שלהם.
"יאללה, כפיר, קטן עלינו," אמר גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"מה זה בכלל לטפס על הר אחרי כל האתגרים האחרים שנתנו לנו כבר?"
"כן, רקדתי בלט, ריקוד אוקראיני מוזר, משהו ביוון כמו הורה, לטפס על הר זה כבר בוטנים."
~
"בוא נרוץ את זה," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היינו כל כך בלהט לסיים עם זה כבר ולהיות ראשונים, שאמרנו שנתחיל לרוץ, וזה, לא לחשוב בכלל יותר מידי."
~
"בוא," אמר גיא.
הם התחילו את הטיפוס.
~

"התקרבו אל האלים היווניים," הקריאה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"להתקרב אל האלים היוונים! אוו! איזה כייף!"
~
"שיואו! איזה אדיר זה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ופתאום אנחנו מגלות שצריכים לטפס על הר האולימפוס."
"לא האמנתי בהתחלה."
~
"איך נטפס את כל זה?"
"לא, זה שטויות. קדימה. נעשה את זה מהר."
~

"יאללה, דור, לא רואים בעיניים היום," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"משום מה יש לנו נטייה במירוץ להגיע קטע מירוץ אחד למקום גבוה וקטע מירוץ אחר כך למקום טוב, ובסלוניקי הגענו למקום שלישי, אז עכשיו הגיע הזמן של המקום הנמוך."
"אבל החלטנו שאנחנו רוצים לשבור את המסורת הזאת ויהי מה."
"ויהי מה."
~
"יאללה, צריך לטפס על האולימפוס!"
"מטפסים על האולימפוס מהר וזהו זה."
"הכי מהר שיש."
~

"וואי, וואי, עשינו טעות שרצנו," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"בהתחלה רצנו, אבל אז קלטנו שזה מתיש מידי, ואומנם התקדמנו די הרבה, אבל אז כבר בקושי נשמנו."
~
"וואי, אני צמא."
"תוציא מים ותשתה תוך כדי הליכה, אנחנו לא עוצרים סתם בדרך."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אתה אומר לעצמך שלא משנה מה, אתה מטפס על ההר הזה, ואתה מסיים את זה ראשון."
~
"יאללה, נמאס לי כבר מיוון!"
~

"יום חדש."
"יום חדש בהחלט."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אנחנו מתחילים את היום הזה במקום הרביעי, שזה מקום די באמצע לעכשיו."
"זה מקום מוגן."
"בדיוק."
"זה מקום שכדאי להישאר בו כרגע כדי להבטיח שתגיע רחוק."
~
"שם יחכה לכם הרמז הבא," הקריאה מעיין, "איך נטפס את זה?"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"זה ממש לטפס על הר, זה נראה ממש מאיים מהצד."
"אבל זה באמת צריך היה להיות שטויות."
~
"זה פשוט יותר ממה שזה נדמה לך, בסדר?"
"בוא נתחיל, נראה איך יהיה בדרך."
~

"יאללה! יאללה! קדימה ספיר!"
"אני הולכת, נעמה!"
"אבל קדימה! איפה המורל?"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"נעמה משום מה חשבה שאנחנו באיזה טיול שנתי."
"כי זה הרגיש ממש כמו טיול שנתי."
"טוב, אז היא ניסתה לעשות מורל…"
~
"ספיר ונעמה מנצחות את כולם! הצוות הכי טוב בעולם!" קראה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"רק היה חסר שהיא פתאום תגיד לי להוציא בקבוק שתייה ולהתחיל לעשות מיקי-מיקי-מיקי-מאוס."
"דווקא זה היה יכול להיות נחמד."
~

"וואו, קלוט את הנוף."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"עכשיו, כשאתה מטפס אתה יכול לבחור או לסבול מהטיפוס או ליהנות מהנוף."
~
"תראה איזה נוף מדהים."
"ממש."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"ובטיפוס בעצם יש לך גם הזדמנות לראות את העולם, אחרי הכל, המירוץ למיליון זה לא רק משימות, זה גם ליהנות מהדרך."
"זה נשמע כמו הפרסומת הזאת של רכבת ישראל."
"מה? למה?"
"פשוט ליהנות מהדרך."
"לא נראה לי שרכבת ישראל מגיעה ליוון."
"באסה."
~

"כל הכבוד, מעייני, כל הכבוד," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"השמש מתחילה לעלות, זה מתחיל לשרוף ככה בעורף, התיקים הגדולים, הכל, זה גורם לך ממש להזיע."
~
"חם לי."
"לא נורא, מעייני, בקרוב יהיה יותר טוב."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"רק לראות מה אנחנו עושים בשביל מיליון שקל."
~

"התקרבו אל האלים היוונים," הקריא מייק.
"נו באמת, אנחנו עוד ביוון?!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מה זה תסכל אותי שנתקענו ככה ביוון."
"יוון לא עושה לנו טוב."
"ממש לא."
"ביוון אנחנו מגיעים למקומות די נמוכים, זה לא כזה נחמד."
"ואני כבר קיוויתי שנטוס מכאן לאנשהו, איפשהו אקזוטי באסיה, משהו נחמד."
"אבל לא! נתקעים פה!"
~
"טוב, נו, לטפס על הר."
"לפחות זה לא לאכול תמנון."
"או לרקום רקמות."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ניסינו לחשוב על הצדדים החיוביים של זה, לנסות אולי להמשיך הלאה, להגיע יותר רחוק."
~

"כפיר, מהר יותר!"
"אני לא יכול!"
"חייבים להאיץ את הקצב. אני רוצה לנצח בזה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כבר הפסקתי לראות בעיניים, התחלתי לרוץ, לא היה אכפת לי מכפיר."
"אז התחלתי לרוץ גם אחריו."
~
"וואי, הנה התיבה! הנה התיבה, כפיר!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ומצאנו את התיבה."
~
"וואי, וואי, יש!" קרא גיא.
הוא שלף את המעטפה, פתח והקריא.
"ברוכים הבאים לעולמם של הארגונאוטים," התחיל גיא להקריא.
הארגונאוטים, אשר היו הצוות שעל סיפון הספינה ארגו, היו הקבוצה שליוותה את יאסון, הגיבור היווני, לעבר מציאת גיזת הזהב – הגיזה שלה קשרו תכונות פלאיות.
כעת הצוותים צריכים לקחת את המושכות לידיים שלהם, ולהיות יאסון ליום אחד, ולהפליג לעבר קולכיס, בדרך לגיזת הזהב.
הצוותים יצטרכו לברר לבד כי המקום בו קולכיס הייתה בעבר היא גיאורגיה כיום, וכי המיקום של גיזת הזהב הוא בעיקר הנמל העכשווית פותי שבגיאורגיה. את הדרך לשם יהיה עליהם לעשות בים, מהעיירה וולוס באחת משתי הספינות המפליגות לפותי, שם, בנמל פותי יחכה להם הרמז הבא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"עכשיו פתאום אומרים לנו שאנחנו צריכים לשחזר את מסע גיזת הזהב, שאנחנו יאסון ליום אחד, ושאנחנו צריכים להגיע כל הדרך אל קולכיס."
"השאלה היא… איפה זה?"
~
"איפה לעזאזל זה קולכיס?"
"בוא נרד ונשאל אנשים."
"עדיף שנחפש מקום עם אינטרנט."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אמרנו שנחפש איפשהו מקום שנוכל לשאול בו אנשים, לשאול איפה נמצאת קולכיס, איפה גיזת הזהב."
~

"וואי, קשה לי," אמרה מעיין.
"את רוצה שנשב קצת?"
"כן."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אחרי קטע המירוץ בסלוניקי נתפסה לי הרגל טוב טוב."
"מסכנה."
"כאב לי מאוד ללכת, שלא לדבר על לרוץ."
~
"אני לא מאמינה שבאמת אנחנו צריכים לעשות את כל זה…"
~

"יאללה, ספיר, להזיז את הישבן!"
"נו די כבר! נעמה! את חופרת!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"הבעיה של נעמה הייתה שהיא פשוט חפרה לי בשכל. טחנה אותי. אין."
~
"אבל אנחנו ראשונות! אנחנו מגניבות! אנחנו הכי-הכי טובות!"
"אנחנו הכי טובות גם בשקט!"
"אבל שקט זה למפסידנים!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אמא הולכת לכעוס עלי כשאני אחזור הביתה והיא תראה שנעמה חטפה סטלה רצינית מהמירוץ."
~
"שיואו! ספירוש! את קולטת שאנחנו ביוון?"
"לא."
"גם אני לא!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אכן תמונות קשות."
~

~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו מטפסים לתומנו… ופתאום."
~
"יואו, זה האחים," אמרה מעיין.
"מה?"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"איך ששמענו את האחים בשניות שכחנו מהכל ופשוט רצנו כמו מטורפים למעלה."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"קלטנו שאפשר ממש לעקוף אותם."
~
"יאללה, שון, תרוץ!" קרא מייק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ואנחנו יודעים שבריצה הם לוקחים אותנו, אז אין בכלל מקום לשאלה."
~
"יאללה, חייבים לרוץ."
"מהר!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ובאמת, די בקלות, עקפנו אותם."
~
"עכשיו לא להאט, אנחנו צריכים לדאוג שהם לא יעקפו אותנו שוב."
~
"לעזאזל…" מלמלה מעיין.
"זה בסדר, רק תמשיכי ללכת, אל תפסיקי, והכל יהיה בסדר."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הצוותים הישראליים עושים את דרכם לעבר קולכיס.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.