לין – פרק 7

טוב ואחרי זה שהתחילו להסביר לנו איזה משהו שם על העתיקות וזה חברות שלי התחילו להציק לי ולשאול אותי אם אני רוצה שהן ישדכו בינינו [אבל אני יודעת שלא היה הולך להן] אבל הן חפרו לי אז פשוט עזבתי את זה.
אח"כ שחזרנו לאכסניה, ולפני שהלכנו לישון הסתובבנו קצת, אבל חברות שלי היו יבשות רצח אז הלכתי לבד כזה, פתאום מגיע גל [ילד מהשכבה] ומציק לי קצת עם חבר שלו, קיצור אז הייתי איתם קצת וכשהלכנו לישון, אני וחברות שלי התחלנו לשחק אמת או חובה. וכשבחרתי אמת כמובן שאלו אותי אם אני אוהבת את דן, ואמרתי שלא יגלו לאף אחד, אבל כן. והן התחילו כזה לדבר עליו וזה, למרות שאני יודעת שהן לא בקטע שלו בכלל. טוב אז המשכנו לשחק אמת או חובה והיה התור של יובל והיא בחרה חובה אז אמרנו לה לצאת מהחדר [וזו משימת התאבדות כי היו מורות בכל האכסנייה, הן דיברו ושתו קפה] טוב אז יובל פתחה את הדלת, והמורות כזה שואלות אותה: יובל מה את עושה מחוץ לחדר ?!
והיא ישר התקופפה ואמרה: אני מחפשת את העגיל שלי הוא נפל לי.
והמורות עזבו אותה והיא נכנסה לחדר, ואז באה המחנכת שלנו ושאלה אותנו למה אנחנו לא ישנות, ואמרנו לה שאנחנו רצינו לשחק אמת או חובה והיא אמרה לנו שלא נישאר ערות עוד הרבה זמן.
אחרי חצי שעה, אמרנו ליובל להשלים את המשימה שלה ולצאת החוצה, ואז היא יוצאת בשיא השקט, ורואה שאין מורות, והיא מתחילה לקפוץ וזה [והיה מאוחררר] ופתאום היא רואה את המחנכת שלנו שישר קולטת את יובל ושואלת אותה מה היא עושה ולמה היא לא ישנה, ואז היא באה אליינו בטענות שצריך לישון כי קמים מוקדם וכולם כבר ישנים [ממש ! ידיד שלי סיפר לי איך הם לא ישנו בלילה]. אחרי זה אור הלכה לישון ונשארתי רק עם יובל, טלי וליאור. ואז התחיל להיות משעמם לי אז ניסיתי ללכת לישון, אבל יובל טלי וליאור צרחו וקפצו כמו משוגעות שלא יכולתי לישון עד שהן לא הלכו, וזה היה בערך ב-2 וחצי והיינו צריכים לקום ב-6 !!! באסה.
אחרי שקמנו והתארגנו, הלכנו לעוד מסלולים מטופשים ושוב ניסיתי ללכת ליד דן, רק שהפעם הוא היה עם הפאקצות המעצבנות מהכיתה שלנו והוא לא שם עליי בכלל.
זה היה עצוב ומעצבן, והעגתי למסקנה שהוא ילד ממממממש מעצבן, אופ למה אני אף פעם לא מתאהבת בבנים נורמליים וחמודים ומקסימים ?! :(
אז בעצם הוא לא שם עליי היום כל היום! כשנסענו חזרה, נדפק לנו משהו באוטובוס והוציאו אותנו, הלכנו לקניון שהיה לא רחוק מאיתנו. התקשרתי להורים ואמרתי שנאחר כי האוטובוס נתקע. המורות הרשו לנו לטייל בקניון [אבל הוא היה פיצפון, 2 קומות ובכל קומה איזה 8 חנויות..זהו] ואיכשהו דן היה עדיין היה עם הפרחות.
אז הלכתי עם טלי ועם ילד מהכיתה לסופר פארם שהיה שם, חח החלטנו להכריח אותו להריח בשמים ולהגיד מה מריח טוב. אחרי כחצי שעה הלכנו למורות ומשם הלכנו לאוטובוס החדש שהביאו לנו ונסענו הביתה. כשהגעתי הביתה, עייפה ועצבנית, דופקת על הדלת של הבית, ואף אחד לא פותח לי את הדלת!!! מסתבר שההורים שלי חשבו שנישאר שם עוד קצת ונסעו לקנות מדפסת חדשה. אז בעצם חיכית עוד חצי שעה ליד הדלת של הבית שלי עד שההורים יחזרו! אין יום יותר נורא מזה !!!