יומני היקר – פרק 21

יומני היקר – פרק 21 

*נקודת מבט – ג׳ני*
עמדנו שנינו על המזח. ים יפייפה נמצא מולנו. עמדתי נפעמת מול המחזה המדהים שהיה מולי.  
"זה מדהים" אמרתי והסתובבתי, גורמת לפנינו להיות קרובים מתמיד. 
"שמח שאהבת את זה. בואי" אמר ומשך בידי. לא נותן לי להגיב.  
"לאן? שאלתי מבולבלת. 
"אנחנו לא נשארים על המזח כל הערב." אמר והתקדם לאחת מהיאכטות הקטנות שהיו שם שהיו שם. 
"א-אתה שכרת לנו יאכטה?" שאלתי בתדהמה. זה לא יכול להיות. 
"אפשר להגיד את זה." אמר בחיוך. 
"אני לא מאמינה." אמרתי בלחישה. 
"עלי" אמר, ועצר את מחשובתיי. "אני אעזור לך" אמר ומשך את ידי לסיפון הקדמי. 
"זה מדהים" אמרתי והתסכלתי על הנוף המושלם שהיה מולי. שקיעה מול הים, אין דבר יותר יפה מזה. 
"צודקת" אמר והרגשתי את ידיו מונחות על מותני מאחור. 
"בואי איתי" אמר ומשך את ידי לכיוון ההגה. 
"אתה יודע איך משיטים דבר כזה?" שאלתי מופתעת ונגעתי קלות בהגה. 
"כן, אבא שלי לקח אותי כמה פעמים להפלגות." אמר והכין את הסירה להפלגה. 
"אתה צריך עזרה?" שאלתי כשראיתי אותו מסתבך עם החוט הארוך. 
"לא, את פשוט תשבי שם ותרגעי. אנחנו נצא בקרוב" אמר והמשיך להאבק בחבל. 
עשיתי כפי שביקש ממני, התקדמתי באיטיות אל עבר מקומות הישיבה שהיו שם. מסתכלת על שון והים. הוא נראה כל כך זוהר באור השמש השוקעת. 
הייתי מוכנה להסתכל עליו כל היום. אם זה לא היה נחשב הטרדה, כמובן.
"אתה בטוח שאתה לא צריך עזרה?" שאלתי כשראיתי אותו עם פנים מתוסכלות וחבל ארוך בידיו. 
"מה את כבר יכולה לעשות שאני לא ניסיתי?" שאל כשהגעתי אליו. 
"הרבה" אמרתי והתחלתי לקשור את החבל סביב העמוד. 
"זהו." אמרתי אחרי מספר דקות, כשסיימתי לבצע מה שהוא לא הצליח. 
"א-איך?" שאל מופתע. 
"לאט ובזהירות." אמרתי וצחקתי. 
"טוב, אז, גאון קטנה. מוכנה לצאת להפלגה?" שאל והתקדם לכיוון ההגה.
"כן" אמרתי והנחתי את ידי על כתפו, מביטה על מעשיו. 
"בואי" אמר והביא אותי אל מול ההגה, עוטף אותי עם זרועתיו מאחוריי. 
"תשימי את הידיים פה" אמר ומכוון את ידי על ההגה. 
במשך זמן מה היינו שנינו על ההגה, מנווטים בזהירות את הדרך שלנו אל הים הגדול.  
"אני חושב שהגענו" אמר והסתכל על המים הרגועים שהיו מולנו. 
"נחמד פה" אמרתי, נהנית מהבריזה שהייתה. 
"כן. את רעבה?" שאל לפתע, מתקדם לעבר הצד האחורי של היאכטה. 
"גוועת" אמרתי בגיחוך והלכתי אחריו בזהירות.
"מעולה" אמר והזיז עבורי את הכיסא. 
"תודה רבה" הודיתי לו והתיישבתי בעדינות. 
"אז איך הערב בנתיים?" שאל כשהתיישב במקומו. 
"קסום" הודיתי והנחתי את ידי על ידו. 
"אני יודע שזה לא כזה מפואר, אבל זה הדבר היחידי שאני יודע לבשל" אמר בטון מצטער והרים את המכסים שהיו על האוכל. חושף שתי צלחות ספגטי גדולות. 
"זה מושלם. אתה מושלם" אמרתי והבטתי בפניו הוורודות. 
"אני מוכן לעשות הכל בשביל שהדייט שלנו יהיה מוצלח" אמר ונישק את ידי קלות. 
"לפעמים אני חושבת שאתה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי" אמרתי בקול מאושר. 
"זו מחמאה?" גיחך והרים את גבתו. 
"אני חושבת" אמרתי ושנינו צחקנו.
 "אז.. מטרת הדייט הזה היא בעצם להכיר אותך. את הג׳ני האמיתית." אמר שון אחרי מספר שניות של שקט

*נקודת מבט – שון*
אז.. מטרת הדייט הזה היא בעצם להכיר. את הג׳ני האמיתית" אמרתי אחרי מספר שניות של שקט. אני חייב לעשות את זה. אני חייב להכיר את ג׳ני לעומק. 
"אבל אנחנו מכירים כל החיים" אמרה בטון מבולבל. 
"כן אבל אני לא מכיר אותך לעומק. נכון אני יודע שאת אוהבת למרר את חיי אבל אני לא יודע כלום על הדברים שאת אוהבת ושונאת" אמרתי, מנסה להסביר את עצמי כמה שיותר טוב. 
"אז.. מה אתה רוצה לדעת?" שאלה והניחה את ראשה על ידה. 
"הכל" אמרתי, גורם לה לגחך. 
"זה יהיה ארוך" 
"יש לי את כל החיים בשבילך" אמרתי בעיניים חולמניות.
 
כעבור שיחה ארוכה הרגשתי בפעם הראשונה כאילו אני מכיר את ג׳ני האמיתית. את אותה ג׳ני שכל חיי נראתה כמו דבר שלעולם לא אוכל להשיג. היא ישבה מולי והרגשתי כאילו אני מכיר אותה כמו את עצמי. 
בכל חיי לא הייתי מאושר יותר. 

"רוצה לרקוד?" שאלתי אחרי שסיימנו את השיחה שלנו. 
"אני אשמח" אמרה וחייכה. 
"בואי" אמרתי וכיוונתי אותה לכיוון הסיפון הראשי. 
"חכי פה" אמרתי ורצתי לכיוון הטייפ שהיה שם. 
חזרתי כעבור כמה שניות, בדיוק כשהשיר החל לעבוד. 
השיר All out of love של Air supply החל להתנגן בשקט. 
"זה השיר הכי טוב שמצאת?" שאלה ג׳ני וצחקה. 
"כן, לדעתי השיר נורא יפה" אמרתי, מגן על הבחירה שלי. 
קירבתי את ג׳ני קרוב אליי. מביט איך היא מניחה את ראשה על חזי. 
נישקתי קלות את ראשה. נותן למוזיקה לסחוף אותנו.
"תודה שון" ג׳ני אמרה לפתע. מרימה את ראשה ומבטיה בעיניי. 
"על מה?" שאלתי מבולבל. 
"על הכל. על זה שהיית איתי בבית חולים כשכולם לא. על זה שהבאת אותי לפה. על זה שהכנת את הדייט המדהים הזה. תודה על הכל" אמרה וחיבקה אותי חזק. 
"אעשה הכל בשביל שתהיי מאושרת" אמרתי והרמתי את ראשה, גורם לה להביט בעיניי. נותן לה להבין שאני מתכוון לכל מילה. 
"אני אוהבת אותך" אמרה ג׳ני ועצמה את עיניה. 
"גם אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה קלות על שפתיה. 
מתמכר לטעמה המתוק. 
אחרי מספר שניות התנתקנו, מביטים אחד לשני בעיניים. לא יכולתי לבקש זמן יותר מושלם. 
"קר לך?" שאלתי כשראיתי אותה רועדת מעט. 
"ל-לא כל כך" אמרה והמשיכה לרעוד בשקט. 
"קחי" אמרתי ושמתי עליה את הג׳קט שהיה עלי. 
"אבל מה איתך?" שאלה כשראתה את החולצה הדקה שלבשתי. 
"אני אסתדר" אמרתי וקירבתי אותה אליי, מחבק אותה חזק. מנסה לחמם אותה בכל דרך אפשרית. 
"רוצה לחזור הביתה?" שאלתי כשראיתי שהיא לא מפסיקה לרעוד. 
"א-אבל אתה השקעת" אמרה בקול חלש. 
"זה לא משנה. כל מה שרציתי היה לבלות זמן איכות עם החברה שלי, השגתי את זה. אני מאושר. עכשיו אני רוצה שגם את תהיי" אמרתי, עדיין לא מאמין שקראתי לג׳ני ׳החברה שלי׳. אלוהים זו הייתה הרגשה מדהימה. 
"אתה קראת לי החברה שלך." ג׳ני אמרה, כאילו מנסה להבין מה קרה פה הרגע. 
"כי זה מה שאת, לא?" שאלתי בקול מודאג. היא התחרטה. ידעתי. היא לא רוצה להיות איתי. לעזאזל!
"אין דבר שאני רוצה להיות יותר" אמרה לפתע וחיבקה אותי חזק. 
נישקתי את ראשה קלות. רווחה השטלתה עליי. הייתי מאושר. ג׳ני שלי ואף אחד לא יקח אותה ממני. 
"בואי" אמרתי וכיוונתי אותה לאזור הישיבה. מניח אותה בזהירות ומתקדם לכיוון ההגה. 
הפלגתי במהירות לכיוון המזח. רוצה להגיע כמה שיותר מהר הביתה. לדאוג לג׳ני. 
אחרי עשר דקות הגענו למזח. קשרתי את היאכטה בזהירות והרמתי את ג׳ני הרדומה לכיוון האוטו. 

-בבית-
"היי שון. מה קרה לג׳ני?" שאלה ג׳ולי מאזור הסלון. 
"היא נרדמה" אמרתי והבטתי בפניה השלוות של ג׳ני. 
"איך היה הדייט?" שאלה וחיוך קל עלה על שפתיה. 
"מושלם" אמרתי, נזכר בערב שעבר עלינו. 
"אני שמחה" אמרה וחייכה. "תשים את ג׳ני בחדר שלה, ותלך לישון. כבר מאוחר." אמרה ג׳ולי והביטה על ממיר הטלוויזיה.
"אין בעיה" אמרתי והתקדמתי לכיוון המדרגות. 
נכנסתי לחדרה של ג׳ני בעדינות. משתדל לא לדרוך על שום דבר. 
הגעתי למיטה, מניח את ג׳ני בעדינות עליה ומכסה אותה בשמיכה. 
"לילה טוב ג׳ני" אמרתי והתכופפתי לנשק את מצחה. 
"אני אוהב אותך" לחשתי ויצאתי בשקט מן הדלת.