תעלומת אבן האודם – פרק 1

זאת הייתה מסיבת יום ההולדת ה- 60 של גברת ארינוב העשירה.
המון אנשים הוזמנו.
גברת ארינוב הייתה מאוד שחצנית, האבן האהובה עליה הייתה אבן האודם שלה, היא הייתה אדומה כיין וזוהרת כברק.
כדיי שכולם יבחינו בעושרה, היא תלתה את אבן האודם שלה על מסגרת זהב מיוחדת שנתלתה על הקיר.
זאת הייתה השעה שהמסיבה הפכה להיות משעממת יותר, היו שירים ישנים ולא קצביים.
אורחי המסיבה לא רצו לאכזב את הגברת ולעזוב, אז הם נשארו.
"כמה שווה אבן האודם שלך?" שאל מר לרני את גב' ארינוב.
"זה אינו עניינך" אמרה הגברת וקראה למלצרית סיסי שתביא לה עוד כוס קפה שחור.
המלצרית הלכה לעסוקיה ולפקודת אדונה עם חיוך מזוייף אך ממזרי.
לגברת ארינוב היו שתי בנות, היא החליטה שבמסיבה זו היא תחליט למי להוריש את אבן האודם היקרה שלה.
"אני אוריש את האבן או למילי, הקטנה. או לרותי – הבכורה" אמרה ארינוב.
הבנות התלבשו יפה כדיי לקסום יותר לגברת.
לרותי (הבכורה) היו פנים מתוחכמות, ושיערה הארוך היה ארוך כל כך שהגיע עד ברכיה.
למילי (הצעירה) היו פנים תמימות עם נמשים ושיער זהוב המגיע עד מותניה.
אחרי חשיבות מרובות של הדברת היא אמרה:
"מי שתקבל את רכושי היקר מכל היא: מילי!" הכריזה והוסיפה: "עכשיו, איפה הקפא שלי?".
המלצרית עדיין לא הגיעה, ומר לרני אינו היה בחדר גם הוא.
מילי חיבקה את ארינוב חזק.
לפתע, כל האורות כבו למספר שניות (12-14) שניות.
כשהאורות שבו האבן המיוחדת, אבן האודם – נעלמה ממסגרת הזהב.
"משטרה! משטרה!" קראה ארינוב כשדמעות זולגות מעיניה.
"אל תבכי, סבתא…" אמרה רותי כשהיא מנגבת את דמעותיה.
"זאת רק אבן אודם… היא לא כזאת חשובה…" אמרה המלצרית סיסי שנכנסה עם כוס קפה אל החדר.
"נכון, אין צורך להיות עצובים" אמר מר לרני כשהוא מנקה את משקפיי הראיה שלו.
"זה היה הרכוש הכי יקר שלי" אמרה גברת ארינוב.
המשטרה נכנסה באמירה: "עכשיו אני רוצה שתגשו אליי אחד, אחד ותגידו לי מה עשיתם כשהיה חושך באולם!" אמר אחד השוטרים.
שאר השוטרים ניסו לחפש בכל מקום באחוזתה של הגברת.