לעזוב אותך לעולמים

אני מלטפת לאט,
מעבירה את ידי על לחייך,
ואז על שפתייך,
שהיו פעם חמות,
אך עכשיו הן קרות,
כמו שאר גופך.

אני מוחה דמעה,
ועוד אחת, ועוד אחת.
הן זורמות מעיניי ללא שליטה,
פורצות בגללך,
בגלל מראה גופך הדומם.
וניסיתי לחייך, באמת,
אך אני חושבת שזה לא אפשרי.

ואני מכסה אותך,
שוב,
בסדין הלבן,
זה שאני שונאת,
זה שמזכיר לי מה מתחת.

אתה.

אני מחבקת פראות,
זיכרון ישן, שלך,
שלנו,
ביחד.

אני אוחזת בעדינות,
ידי תחת הדלת,
עוד רגע אעזוב,
אותך, את פנייך,
לעולמים.