זהב לבן | 6(מיקוש)
אני מסתכל עליהם. יותר נכון נועץ מבט.
לא צריך יותר מדיי מוח בשביל להבין שמה שהולך כאן- לא חוקי, ובטח שלא רצוי.
היא מסתכלת עליי בחוסר אונים. הדבר הבא שאני מוצא את עצמי עושה הוא לא הכי מתקבל.
אני מסתכל על הגוף שלו שרוע על הרצפה, עליו, מתפתל מכאבים. היא מעולפת מהשוק.
אני מרים אותה על הכתף ומסתלק. הסחרחורות לא מפסיקות להלום לי בראש ובמחשבות, אבל עדיף ככה.
עשרים דקות ואני בבית.
אני יודע שבשעה כזו אף אחד לא טורח לפקוח את העין בשביל לבדוק רעשים , ואני מנצל את זה בשביל לחמוק לחדרי בקומה השנייה.
אני מניח אותה על המיטה שלי ומכסה אותה בשמיכת הפוך הדקה. אני גורר מזרון מאחד החדרים בהם האור כבוי והנחירות…. גוברות מפעם לפעם, מצעים מחדר הכביסה ולבסוף ישן על הרצפה.
כשאני פוקח את העיניים היא עוד ישנה.
אני אוסף את המזרון והמצעים ומסדר קצת. אני מסתכל עליה, ישנה.
אני נושם עמוק.
אני מחפש בארון בגדים קטנים מספיק בשביל לעלות עליה.
אני שומע מלמול קל.
היא מתעוררת?
תגובות (5)
תמשיכי מושלם
די זה מושלם תמשיכי!!!
ממשיכה אהובותיי 3'>
מהמםם יואו את כותבת משהו נדיר תמשיכי!!
המשכתי אהובתיי 3'>