אחות של מפורסם = חבר של מפורסם 1D פרק 4

~נקודת מבט ג׳ולין~

״בוקר טוב״ אמרתי ללואי בעוד אני פותחת את עיניי ומתאמצת לראות דבר מה בחדר מוצף האור שהכה בעיניי. ״בוקר טוב״ אמר לואי ונישק את כתפי ועלה בנשיקות לכיוון פי, ״אז עושים היום משהו?״ שאלתי אותו מחייכת בכל פעם שנישק אותי , ״לא יודע, אצטרך צריך לשאול את פול״ אמר מנשק את פי ״אז תשאל״ אמרתי ״אבל אין לי כוח״ התלונן ״טוב אז נתארגן ונבקש כבר ממישהו אחר״ אומרת מנשקת אותו נשיקה חטופה וקמה מהמיטה לוקחת בגדים והולכת לשירותים להחליף את בגדיי ולהתארגן כמו כל בוקר רגיל, רק שהבוקר הזה לא ממש רגיל…בבוקר רגיל אני לא מתעוררת עם גבר במיטה שמנשק אותי. ״סוף סוף סיימת!" לואי אומר לאחריי עשרים דקות שבהן דלת השרותים הייתה נעולה ונכנס גם הוא כדי להתארגן ויוצא אחרי חמש דקות. ״מישהו יכול להתקשר לפול?״ שואל לואיבעוד אנו מגיעים לסלון שם כולם נמצאים ״אני כבר התקשרתי והוא אמר שיש לנו יום חופשי״ אמר הארי ״נהדר, אז בואו נעשה משהו היום״ אמרתי בשמחה ״מה דעתכם שנלך לים?״ הציע ליאם בחיוך. ״כן״ ענינו כולנו במקהלה.
״יש חוף פרטי באזור באו נלך אליו״ אמרה לונה וכולם הנהנו בראשם ״אז נזוז להתארגן וג׳ולי כשאת גומרת תרדי למטבח נוכיח אוכל לים.״ אמרה לונה כולם עלו למעלה להתארגן וכשגמרתי ירדתי למטבח רואה את לונה כבר מתחילה להכין את האוכל ״אני יכין סלט״ אמרתי מוציאה את הירקות שוטפת אותן ומתחילה לחתוך אותן לקוביות קטנות בעוד לונה מכניסה פרות לקופסאות וחותכת מלון.

הגענו לים, יצאתי מהמושב הקדמי ליד לואי.
חייכתי לעברו והלכתי לתא האחורי, מוציאה משם את הכל, לונה נעמדה לידי, לוקחת חצי מהדברים ושמה אותם בידיים של זאין, "תיקח את זה למטה, אינ כבר באה." היא אמרה ונשקה לשפתיו, ראו שהוא מנסה למשוך עוד את הנשיקה אך ידיו היו תפוסות והוא נאלץ להתנתק ממנה בחיוך קל, יורד למטה ואני בעקיבותיו.

תפסנו כמה כיסאות, שתי שולחנות וסככה.
מרחתי על עצמי שיזוף ויצאתי לשמש עם משקפיי שמש.
הסתכלתי לים, מחייכת, "איפה לונה?" כול התקהלו סביבי, הצבעתי לכיוון הים.
הם הרימו את מבטם, לונה הייתה שם על גלשן, קופצת וגולשת על הגלים הגדולים והרחוקים.
היא נופפה אלינו והחלה להתקרב עד שהגיע לחוף ורצה לעברנו.
היא הרימה את שיערה לקוקו גבוהה ושחררה את רגלה מהגלשן.
"את באה לשחות?" שאלה, נאנחתי, "אבל..-" התחלתי והיא לא נתנה לי לשים – היא משכה אותי לים בעוד כל הבנים רצים אחרינו.
הרגשתי זרועות מרימות אותי באוויר, לואי סחרר אותי באוויר עד שכאב ראש נוראי תקף אותי.
"אוי, אני ממש ממש מצטער!" הוא אמר בחרטה, "זה בסדר, אני בסדר…" מלמלתי, מתיישבת ומביטה בזאין ולונה מתנשקים בעוד הגלים הגדולים שותפים אותם ומעלימים אותם בכל פעם מחדש.