עובד זר-נקודת מבט שונה

את הסיפור הבא אני כותב לכולכם,משפחות מאושרות,רווקים נועזים,אנשים בודדים ואנשים שמחים.
החלטתי לברוח,להשאיר הכל מאחור,את בייתי,את רכושי ואת אימי שלא הייתה שורדת את המסע הזה.
שעת בן ערביים,התאספנו כולם והתחלנו את המסע,המסע לחיים,מסע שבסופו אולי יהיה לנו עוד סיכוי לחיות בכבוד,סיפרו לי הרבה על ישראל,סיפרו שיש כאן אוכל רב ואנשים טובים,סיפרו לנו שכאן יהיה לנו ביטחון.
לאחר לא מעט לילות של הליכה במדבר הספקנו לאבד שלושה אנשים מהקבוצה,הם כבר היו מבוגרים מדי בכדי לשרוד את זה,בשאריות כוחותי הגעתי אל הכביש,הדבר הבא שאני זוכר זה מבנה גדול עם אנשים לבנים,כמו שראיתי בטלויזיה,הם דיברו בינהם בשפה מוזרה שקצת הזכירה לי ערבית,הבנתי שזאת השפה של ישראל,עברית.
מספר חודשים לאחר מכן כבר מצאתי עבודה דרך חבר שהכרתי בבית החולים,ניקיון בקניון,הכל כך גדול,אנשים כל כך מאושרים,משפחות גדולות,ואני,אני נאבק על החיים.
לא פעם ולא פעמיים אנשים ירקו לעברי,ולאחר יום עבודה כשפסעתי לדירה המצחינה בה אני גר עם עוד כחמישה משפחות אנשים תמיד עברו לצד השני של המדרכה,יכולתי להריח את הפחד שלהם מקילומטרים.
אני לא יודע עוד כמה זמן אצליח להתחבא מהאנשים שרוצים לגרש אותי מכאן אבל דבר אחד אני יודע.
חייו של אדם הם ערך עליון ללא הבדל דת גזע או לאום,אני רק רוצה לחיות.

ההגירה מנקודת מבט אחרת