הטבחית של ביבר 2 – פרק 15 (אחרון)

לאחר חודש:
"גסטין ביבר (24) וזוגתו , יסמין (21) נפרדו סופית , מקור מקורב מספר כי בת זוגתו בגדה בו ומספר תמונות של גסטין השתחררו לאינטרנט בהם הוא משוטט ברחוב עם עיינים מלאות דמעות ובידו מוחזק ורד אדום אותו ידוע שיסמין אהבה במיוחד, גסטין הגיע בחצות במיוחד כדי להפתיע את בת זוגתו אך כנראה זכה להפתעה לא קטנה פחות מצידה"

ישבתי שם בשקט מנסה להתחבר לגסטין מנסה לדמיין את הרגשתו הנוראית , זה מדהים איך ערב אחד מחזיר הכל אלייך כאילו תמיד היה בתוכך ולא עזב.
למרות כל מה שעשה לי אני לא יכולה להגיד שאני שמחה שזה מה שקרה לו אפילו לא קרוב אני מרגישה הפוך ממה שחשבתי שאני ירגיש תמיד איחלתי לי באיזה מקום שזה יקרה לו אבל עכשיו תהרגו אותי אבל אני לוקחת את המילים שלי חזרה זה יותר מידי כואב לי , כואב לי עליו.

"I woke up the next morning with a smile on my face
And a long list of gentlemen happy to take your place
Less trashier, much classier then who you prove to be
How long's it gonna take before you see that she's no me"

זה בית משיר שכתבתי לאחר הבגידה של גסטין , לא באמת הרגשתי ככה אבל ככה רציתי להרגיש אני הייתי רוצה להיות לידו ולנחם אותו כל כך אבל הראש שלי לא נותן לי , יש דברים שהלב רואה והראש לא מבין ואני הולכת לעקוב אחרי ליבי , פעם ראשונה שיש לי מטרה ואני לא הולכת לתת לה לעזוב בכזאת קלות כי עכשיו אני מרוכזת ואני לא הולכת לתת לשום רגש או דעה להזיז אותה ממני .

***
דפקתי בעדינות על דלת הבית של גסטין בתקווה שמשהו יפתח אותה.
לאחר 3 דקות הדלת נפתחה , שהבינו שאני לא עוזבת.

"סיאל, מה את עושה כאן?" שאלה פטי לא מבינה
"היי, פטי מה שלומך?" שאלתי מתעלמת לחלוטין משאלתה
"הכל מעולה" השיבה בחיוך והכניסה אותי לביתה

"הייתי בטוחה ששכחת אותי" פלטתי מפי לאחר דקה של שקט
"אי אפשר לשכוח אותך " אמרה בצחקוק וחיוך התפרס על פניי
"אני מבינה שבאת בשביל גסטין" אמרה והיה ניתן לראות שחיוך קטנטן ביצבץ מבין שפתייה

"כן" אמרתי בהחלטיות

"הוא למעלה , טוב אני צריכה לצאת , היה נחמד לראות אותך" אמרה ונשקה ללחי שלי
"גם אותך " אמרתי בצחקוק
"מקווה שנראה יותר" מלמלה
"מה ?" שאלתי לא מבינה
"כלום אמרתי שאני ממש שמחה לראות אותך , גדלת להיות יפיפיה" אמרה בחיוך
"את יותר" השבתי
היא חייכה " תודה , ביי מתוקה נדבר כבר" אמרה ויצאה מהבית.
עכשיו החלק הקשה מתחיל, גסטין.
עליתי במדרגות שכל שנייה פעימות ליבי מתחזקות , מריצה בראש שלי מה אני הולכת לעשות , לעזאזל מה אני אמורה לעשות , מה צריך להגיד במצב כזה, "היי גסטין מה קורה?" , "איך אתה מרגיש?"
נוו באמת אני לא קרוב ללדעת מה לעשות כנראה שניתן לרגע להחליט עבורי.

הושטתי את ידי בעדינות ובמהירות מחזירה אותי לחיקי , יש עוד הזדמנות לברוח ציין המוח שלי מנסה לגרום לי לסגת מהרעיון שלי אך לא היום אני לא הולכת לוותר לעצמי.

הושטתי את ידי שנית אך הפעם דפקתי על הדלת בעדינות.
"מי זה?" קולו של גסטין נשמע אך הפעם מדוכדך , עצוב
"סיאל" אמרתי ושקט שרר ברחבי הבית ידעתי שזה הסימן שלי
"אני נכנסת" ציינתי ופתחתי את דלת החדר לא נותנת לו להתנגד

הוא ישב על מיטתו שעיניו אדומות מהבכי , אך המום כנראה לא ציפה לראות אותי בחיו.

"מה את עושה פה?" שאל באי הבנה
"את האמת אני לא יודעת" אמרתי בישירות שהפתיעה אותי

את האווירה המתוחה היה ניתן לחתוך בסכין כי המצב היה נראה כל כך קרוב ללהתפוצץ בקרוב ואני יהיה הרחק מכאן.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי ובראש שלי מקללת את עצמי לגמרי , מה זה איך הוא מרגיש איך הוא כבר יכול להרגיש , אני פשוט סתומה.

"נהדר , פשוט מקסים" ציין בציניות
"אני סתומה" פלטתי מפי
"לא הייתי צריכה לשאול" אמרתי
והוא לא ענה

ראיתי איך דמעות חדשות מחליפות את הקודמות להן ופשוט הרגשתי איך הלב שלי נשבר איך אני עדיין יכולה לאהוב אותו למרות כל מה שהוא עשה לי , איך?

תפסתי את גופו שהיה עייף מכדי להתנגד לי ופשוט חיבקתי אותו מנסה להעביר לו תחושות חיוביות.

"אני מרגיש עצוב, מנוצל אבל באופן לא ידוע גם הקלה היא כנראה לא הייתה בשבילי" ענה על השאלה שלי

"תשירי לי משהו"
"מה?" שאלתי לא מבינה
"תשירי לי " אמר שנית

הנהנתי לחיוב לא מתווכחת איתו , המטרה שלי היא לשמח אותו.
שרתי לו את השיר שלו , "Be Alright"
כי אני מאמינה שבאמת בסופו של דבר יהיה בסדר.

חובה לשמוע עם השיר הזה Kelly Clarkson – Breakaway!!!
"אני אוהב אותך, תמיד אהבתי" אמר והביט בעייני
הבטתי בעיניו לא מצליחה לא להביט בהם
"תגידי משהו" אמר במבוכה
"אני לא יודעת מה להגיד " אמרתי ברגע שהוא אמר את זה רציתי לקפוץ עליו ונראלי שדי חייכתי כמו מטומטמת אבל משהו בי לא נותן לי לחזור אל בין זרועותיו.

רעש של רעם נשמע בחוץ וגרם לי לקפוץ במקומי.
"אני חושבת שאני ילך לפני שיהיה מאוחר מידי" מלמלתי וקמתי ממיטתו בורחת שוב מהמצב שנקלעתי אליו

יצאתי מהדלת מרגישה איך טיפות קטנות זולגות על עורי החשוף בעודי מפלגת את דרכי אל המכונית.

"חכי" שמעתי את קולו של גסטין
"אני מצטער" אמר ודמעה נפלה מבין עיניו
"על מה?" שאלתי לא מבינה
"על זה שהייתי דפוק כדי לוותר עלייך , על זה שחשבתי על מישהי אחרת ולא עלייך" אמר ובכל חלק מתקרב אל גופי שהיה ליד הרכב שלי.
רק מהמחשבה הזאת הדמעות החלו לטפס על גרוני..
"אני מצטער , מצטער על הכל אני לא מאמין שעשיתי את זה ולא לקחתי אחריות כמו גבר , לא הייתי צריך לתת לך ללכת " המשיך את דבריו גורם לאלפי זרמים לעבור בגופי ולדמעות אף להתחזק ואיתם הגשם החל לרדת בכמויות אך כעת זה לא מה שמעניין אותי.
"אבל עכשיו אני רוצה לתקן את כל מה ששברתי כי אני לא שחכתי אני יודע שזה עדיין יכאב אבל אני רוצה שזה יכאב פחות אני רוצה לעשות את ההבדל, אני רוצה לקחת את הסיכון"
" אל תגיד את זה" מלמלתי מרחיקה אותו מגופי
"למה?" שאל מאוכזב יותר
"כי זה כואב יותר מידי" לחשתי
"אתה רק עכשיו נפרדת ממישהי …" באתי להמשיך אך הוא קטע אותי
"כשאתה רוצה משהו אתה צריך להתעלם מהרגשות והדעות של אחרים ולהתייחס רק למטרה אחת לאושר שלך כי בסופו של היום אתה חוזר חזרה למשפחה שלך וזה מה שמעניין אותך באמת" הסביר גורם לי להתחיל להבין דברים בצורה אחרת
"והסברתי לך כבר אני לא רואה את מה שקרה עם יסמין כפרדה אני רואה את זה התחלה של משהו יותר טוב חוץ מזה שום דבר בחיים לא ישתווה אלייך" אמר ובא להמשיך אך הפעם אני קטעתי אותו
"אתה מדבר יותר מידי" מלמלתי והנחתי את שפתיי אל שפתיו שמי הגשם מרטיבים אותנו עוד יותר אך התשוקה גברה על זה .
העברתי את ידי בשיערו הרטוב מנשקת אותו בלהט תוך כדי שאני מקרבת אותו כמה שאני יכולה לגופי רוצה להרגיש אותו קרוב אליי.

לאחר 10 שנים:
"אמא" רטנה קייטי
"מה קרה?" שאלתי
"גקסון , גנב לי את הדובי" אמרה בבכי
"בואי נביא לך אחד אחר" אמרתי בעודי מרימה אותה אל ידיי

"מה קרה?" שאל גסטין
"בובה" מלמלתי בצחקוק , נושקת ללחי של קייטי מבחינה בחיוכו של גסטין גדל.

אז כן מאז אותו יום הבנתי שאני לא יכולה בלעדיו הוא היה חסר לי כמו אוויר לנשימה , הכל היה לא נכון בלעדיו ועכשיו הכל מקבל משמעות , אני יודעת שאיתו אני רוצה להיות לנצח.
הבנתי שלא צריך לרוץ את כל העולם בשביל למצוא מישהו מיוחד הוא תמיד שם רק צריך לפקוח עיניים ולהעריך את מה שיש לך כי יש כאלה שכל החיים שלהם לא זוכים לרגע כזה.

התחתנו בקנדה ונולדו לנו שני ילדים גקסון וקייטי, גקסון על שם אח של גסטין וקייטי פשוט כי היא כזאת חמודה אז זה ממש התאים לה.
אני וגסטין ממשיכים עם הקריירות שלנו , אבל עם יותר יחס לילדים כי זה הכי חשוב מבחינתנו.

לאחר כל הזמן הזה אני מודה על כל רגע שעברתי בחיים כי זה היה שווה את הכל.